שונאים מאהבה

פרק 27

ליאו

אני נכנס יחד עם דין למועדון הרועש והומה האדם.
מוזיקה קצבית הולמת באוזנינו כשאנחנו פוסעים פנימה ומפלסים את דרכינו אל הבר בין כל האנשים.
אחריי שבמשך כל היום הסתובבתי עם מועקה בחזה, ותהיתי האם יכול להיות שדברייה של ג'ולייט אכן נכונים, ובאמת הופצה תמונת עירום שלה, והיא באמת חושבת שאני זה שהפצתי אותה, החלטתי לצאת יחד עם דין למועדון בכדי להשכיח את מחשבותיי בעזרת שתייה.
לפני שנתיים, כשהאשמות של ג'ולייט רק הופנו כלפיי, לא דיברתי על הנושא עם אף אחד, חוץ מעם הוריי, שהורו לי במפורש לא להעלות את הנושא בפניי איש, בטענה שככה ההאשמות ידעכו וישכחו עם הזמן.
צייתתי והקשבתי להם עד היום.
לא טרחתי לשאול אף אחד אם יש סיכויי שיש אמת בדברייה של ג'ולייט, ועכשיו אני לא יכול להפסיק לתהות.
לכן אני צריך אלכוהול. צריך לשכוח מהנושא הזה. ממנה.
היא חדרה לי מתחת לעור. למחשבות. לכל פאקינג מקום מזויין.
דין ואני אומנם עדיין לא בגיל החוקי למשקאות אלכוהליים, אבל בעל המקום מכיר אותנו, ומעלים עין כשאנחנו שותים.
"אז לכבוד מה אנחנו חוגגים?" דין שואל בעליצות, ונראה מרוצה מההצעה שלי לצאת לשתות באמצע השבוע.
אני סורק את המקום במהירות ואז מפנה את מבטי אליו. "סתם," אני מושך בכתפיי. "איימי אצל סבא וסבתא שלנו, אז חשבתי שזו הזדמנות טובה."
"מממ..." דין מהמהם. "טוב, אני שמח שהצעת לי לבוא."
אני רוצה לדעת אם הוא יודע אם הפיצו תמונת עירום של ג'ולייט.
השאלה עומדת על קצה לשוני, נחושה להשמע בקול ולקבל תשובה, אך אני נוצר את לשוני ומהדק את שפתיי זו לזו.
הסקרנות שלי לא תוביל לשום דבר טוב.
ההורים שלי הזהירו אותי. אם אעלה את הנושא ההאשמות נגדי עלולות לחזור.
אני לא יכול להסתכן בכך.
אני בשנה האחרונה של התיכון, יש לי משפחה טובה וסכומיי כסף לא קטנים בחשבון הבנק.
ההאשמות האלו יכלו להרוס את המסלול שאליו אני רוצה ללכת בחיים, ועדיין יכולות.
כמו שאמא שלי אמרה לי- אני לא יכול להותיר לג'ולייט להרוס לי. להרוס אותי.
אנחנו מתקדמים יחד לכיוון הבר, ומתיישבים על הכיסאות הגבוהים המרופדים בריפוד אדום.
דין מסמן לברמן להביא לנו שני בקבוקי בירה. "אז... מה איתך ועם לילי?" הוא שואל כשהוא פותח את הפקק ומטה את הבקבוק אל פיו, לוגם ממנו ארוכות.
"מה איתנו?" אני שואל באדישות. "היה טוב, טוב שהיה. נגמר הסיפור." אני מבקש מהברמן שני שוטים של וודקה במקום הבירה.
"וודקה?" דין מרים גבות.
אני מושך בכתפיי ולוגם שוט אחד.
פניי מתעוותות כשטעם הוודקה חורך את גרוני ומבעיר את קרביי.
"מה יש לך?" דין שואל במבט חשדני כשהוא לוגם מהבירה באיטיות.
"מה יש לי?" אני מכווץ את המצח ולוגם את השוט השני.
הוא מושך בכתפיו ומביט בי בהרהור. "אתה שותה הרבה לאחרונה."
אני מטיח את הכוס על הבר ומוחה את שפתי בגב כף ידי. "מנצל את זה שההורים שלי לא פה כדי להשגיח עליי." אני אומר בקלילות, ונראה שהוא מאמין לטיעון שלי.
אני מביט סביב ומבטי מצטלב עם מבטו של נואה, שיושב תחת הצללים יחד עם ג'קסון בשולחן צדדי ומרוחק על-יד הבר.
הוא רושף ונחיריו מתחרחבים כשהוא מבחין בי. הוא נועץ בי מבט זועם, ואני משאיר את עיניי מקובעות על שלו, ומחכה שהוא יתלוש את מבטו ממני, אך הוא לא עושה זאת.
במקום זאת, הוא מתרומם מהכיסא ונעמד על רגליו, וצועד לכיוונינו בצעדיים כושלים.
רגליו מסתבכות זו בזו והוא מועד כמה פעמים.
ניכר לעין שהוא שתוי, יתר על המידה.
"אתה," הוא מפנה לעברי אצבע מאשימה כשג'קסון המבוהל ממהר אחריו.
"אני...?" אני מרים גבות ומחכה בקוצר רוח שימשיך.
"אתה, אתה! הכל בגללך!" הוא צועק בשכרות כשגופו נע מצד לצד בחוסר שיווי משקל.
הוא נשען במרפקו על הבר. "בגללך היא דחתה אותי!" הוא ממשיך לצעוק בפניי כשג'קסון מנסה להרחיק אותו ממני בכל כוחותיו. "נואה-"
"מי דחתה אותך? על מה אתה מדבר?" אני שואל, ודין ואני מחליפים זה עם זה מבטים מבולבלים.
"ג'ולייט! היא דחתה אותי!" הוא צועק וריח אלכוהול כבד נידף מפיו.
הוא מנסה להניף את אגרופו לעבר פניי, אך אני אפילו לא נרתע כשידו הכבדה צונחת לצד גופו.
"שוב היית חייב להרוס לי, בדיוק כמו אז," הוא ממלמל ונד בראשו בתסכול כששיניו חשוקות.
עיניו הריקות והחלולות מביטות היישר בשלי כשהוא ממשיך.
"בדיוק כמו אז, אתה חייב לקחת את הבחורה שאני רוצה..." הוא מסנן.
"על מה הוא מדבר?" דין שואל ומכווץ את המצח.
"אני מדבר על החבר המזדיין שלך!" נואה רוכן לעבר דין וחושף לעברו שיניים, אך לאחר רגע פניו נרפות ועפעפיו נסגרים ונפתחים.
"היא אמורה לרצות אותי! אני דאגתי לכך שהיא תשנא אותך! אז למה לעזאזל היא רוצה אותך?!"
ג'קסון שעומד מאחוריי נואה מנסה למשוך בידו.
"נואה, אתה שיכור ואתה תגיד דברים שאחר כך תצטער שאמרת. בוא נלך." הוא דוחק בו ברצינות, אך נואה לא זז מעמדתו, ועיניו לא עוזבות את שלי.
"דאגת שהיא תשנא אותי?" אני חוזר אחריי דבריו בכיווץ מצח, מבולבל.
"נו באמת!" הוא צועק בעצבים ומושך את תשומת ליבם של כמה מהאנשים שסובבים אותנו.
"הכל בסדר?" הברמן שואל ובוחן אותנו במבט מודאג, אבל נואה לא טורח אפילו להביט בו.
"מי נראה לך הפיץ את התמונה שלה מהמלתחות, אה? זה היה קל מידיי,"
עיניו של ג'קסון נפערות ומתרוצצות לסירוגין ביני ובין נואה, כשפתו מתעקלת וגבותיו מתכווצות בחשש.
"שמתי לב שעקבת אחרייה באותו יום והיה כל-כך קל לגרום לזה להיראות כאילו אתה עשית את זה." נואה ממלמל ושפתיו מתעקלות בחיוך מרוצה.
בין רגע אני מרגיש את הדם בעורקיי בוער ואת הווריד במצח שלי קופץ.
אני קם מהכיסא בחדות ונעמד מולו כשאני חושק את שיניי.
אני תופס בצווארון החולצה שלו ומושך אותו לכיווני.
הוא לא מנסה להתנגד, וגופו הרפוי והחלש נצמד אל שלי כשאני רוכן אליו.
"מה אמרת?" אני שואל בצמוד אל פניו וחושף את שיניי. המום מההודאה שלו. מסרב להאמין לדבריו.
נואה פורץ בצחוק וחזו רועד כשצחוקו מהדהד באוזניי.
אני מטיח אותו לרצפה וגוהר מעליו, מתעלם מהבהלות וההשתנקויות של הסובבים. מכל שאר העולם.
"מתוחכם, הא?" הוא ממלמל בחיוך ובעיניים עצומות, נראה שליו ורגוע בהתחשב במצב.
אני מטיח אגרוף בפניו והוא נאנק לרגע וחושק את שיניו, אך גופו חלש מכדי להגיב, והוא שוכב כנוע תחתיי ולא מנסה להחזיר לי.
"למה עשית את זה לעזאזל?" אני נוהם ומטיח אגרוף נוסף בפניו, לא שולט בעצמי.
במשך כל הזמן הזה הייתי בטוח שהיא משקרת, אבל בעצם היא זו ששיקרו לה. האדם שהיא סמכה עליו מכל וחשבה שהוא החבר הכי טוב שלה.
נואה מקלל חרישית כשהוא מניח את אצבעותיו על גשר אפו המדמם ופוקח את עיניו באיטיות, מוצא את מבטי הזועם ואת אגרופי השלוף מעל פניו.
אך הוא לא נרתע.
בעוד שבעל המקום וכמה מהאנשים מנסים להרחיק אותי ממנו, במחשבה שהוא הקורבן המזויין, אני לא זז ממקומי ונחוש לקבל תשובות, אחריי שכל הזמן הזה חייתי בשקר.
זיעה קרה מכסה את פניי.
"קלטתי אותך מההתחלה," נואה ממלמל וקולו בקושי נשמע מעל המוזיקה הרועמת.
"ראיתי איך הסתכלת עלייה, איך ניסית למשוך את תשומת הלב שלה כמו כלבלב מזדיין. הייתי חייב לגרום לה לשנוא אותך לפני ש..." הוא מתנשם בכבדות.
"לפני שמה?" שיניי עדיין שלופות, ובידי הפנויה אני מושך בצווארון החולצה שלו ומאלץ אותו להביט היישר בפניי.
"לפני שתעשה מה שעשית כשהיינו בחטיבת הביניים..." הוא אומר בקול חנוק ופניו מאדימות מהמאמץ כשאני לוחץ ברגלי על בטנו.
אני מביט בו ונד בראשי באי-אמון מוחלט.
"אתה פאקינג צוחק עליי." אני מתרומם מהרצפה ומתרחק ממנו, מותיר אותו לשכב שם עם פנס בעין ואף מדמם.
"על מה הוא מדבר לעזאזל?" דין שואל, וקמט נוצר בין גבותיו המכווצות.
"אני צריך ללכת." אני עדיין נד בראשי כשאני ממהר לעבר היציאה, חולף במהירות על פניי כל האנשים המבוהלים וההמומים מבלי להעיף מבט לאחור.
אני יוצא אל הרחוב הגשום ועולה על האופנוע שלי כשדין ממהר לצאת מהמועדון אחריי.
"חכה! לאן אתה הולך?!" הוא עומד בקדמת המועדון ומביט בי.
"אני חייב ללכת לסדר משהו," אני צועק לו כשאני מוריד את משקף המגן של הקסדה ויוצא מחניית המועדון.