ג'ולייט
אחריי יומיים בהם ליאו היה אדיש ויבש אליי, הוא נישק אותי. ולא סתם נשיקה פשוטה כמו האחרות.
היא הייתה עוצמתית ומטלטלת, כזו שגרמה לחום להתפשט בגופי, לעקצוצים בין רגליי ועוררה בי דחף עצום להתחכח בו ולעבור עם ידיי על כל גופו.
על כל שריר נוקשה שלו, כל רכס ובליטה וכל שקע.
אני לא יודעת אם הנשיקה הזו הרגישה שונה משום שעכשיו ידעתי איך זה מרגיש לגמור סביב האצבעות שלו, אך הצורך שלי בו רק גבר.
הדרך בה הוא אחז בעורפי, הטיח אותי על גופו הנוקשה והמיס אותי בין ידיו.
הדרך בה שפתיו המרוחות בעוגה נחתו על שלי, הדרך בה לשונו עשתה את דרכה אל פי וחקרה כל סנטימטר, הכל היה יותר מידיי. טוב מידיי.
עצם העובדה שהתמוגגתי למגעו ונתתי לו לנשק אותי בחצר הקדמית של הבית שלו כשכל עובר אורח או משתתף במסיבת יום ההולדת יכל לראות אותנו, רק הוכיחה כמה ההשפעה שיש לו עליי לא נעלמה כשהיינו בנתק, ואף התעצמה.
כאילו הריחוק רק גרם לי להשתוקק לזה יותר, לרצות את זה יותר. לרצות אותו יותר.
המהלך האחרון לו ציפיתי אחריי שמעכתי לו עוגה על הפרצוף היה שינשק אותי, אבל הוא תמיד מצליח להפתיע אותי - ולא במובן החיובי -
שנינו ידענו שזה שגוי, שאנחנו לא אמורים לעשות את זה, ולכן הדפתי אותו ממני אף שמה שבאמת רציתי לעשות היה לתת לו לנשק אותי עד איבוד הכרה.
והנה אנחנו עכשיו, שוב מרוחקים ונמנעים מלדבר אחד עם השנייה.
מידיי פעם נוצרים קשרי עין חטופים, אבל זה הכל.
עד לפני כמה שבועות הייתי מקווה שליאו לא יצור איתי שום קשר וישמור על מרחק ממני,
אך דברים השתנו, ומשום מה אני מרגישה בחוסרו.
ליאו בבירור לא מרגיש אותו דבר משום שלילי יושבת בחיקו וממתירה נשיקות על הצוואר שלו.
העיניים שלו נעוצות בי כשהיא עושה זאת, כאילו מנסה להעביר לי מסר לא ברור בעזרת מבטו, ואני בולעת את הגוש המר בגרוני ומסיטה מבט.
אני יודעת שאני זאת שביקשתי ממנו להתרחק, שוב, ואני לא מתחרטת.
אבל לראות אותו איתה שוב, כאילו מה שקרה בינינו לא היה משמעותי כלל עבורו גורם לי להרגיש כאילו דקירה מפלחת את חזי, היישר בלב שלי.
עבורי כל נגיעה הייתה משמעותית.
הוא היחיד שנתתי לו להתקרב אליי בצורה הזאת, לגעת בי, לנשק אותי, לראות אותי עירומה וחשופה לגמריי.
הוא היחיד שגורם לי לאבד שליטה, היחיד שגורם לי לאבד כל זכר להגיון כשאני בקרבתו.
"יש בשבת מסיבת האלווין בבית של נייט." היילי אומרת בהתלהבות תוך כדי שהיא משרבטת קשקושים במחברת שלה. "את באה איתי."
"אה... אני לא יודעת..." יש עוד פחות משלושה ימים עד מועד הגשת העבודה ואני וליאו לא הכנו אפילו לא מחצית ממנה.
"את חייבת לבוא." לוחצת היילי. "כולם יהיו שם."
"אני-"
"בבקשהההה!" היא אומרת בתחינה ומטלטלת את גופי. "אני מתחננתתת!"
אני מזדעפת ומגלגלת עיניים כשהיא משרברבת את שפתה התחתונה החוצה ומביטה בי בעיניי העגל שאני לא יכולה לעמוד בפניהן.
"תפסיקי." אני אומרת בטון הכי נוקשה שאני מצליחה לגייס ומנידה בראשי.
"תבואי איתי."
YOU ARE READING
שונאים מאהבה
Roman d'amourמאז שאני מכירה אותו, כשעלינו לאותו התיכון ושובצנו באותה כיתה, הוא משך את תשומת ליבי. אופנוען יהיר ושחצן, מושא העיניים של כל הבנות בתיכון. היה נראה לי שגם אני משכתי את תשומת ליבו, כיוון שהוא נהג להציק לי בקביעות. אך בין רגע ההצקות הקטנות הפכו להשמצות...
