step brother-עברית

39

״תכף יבוא לפה אוליבר להראות לך מה קורה למי שלא מקשיב לי״

***
יום למחרת

כל גופי שרף מכאב כשהתעוררתי בבוקר.
אבא שלי אמר שישחרר אותי היום לחופשי. לא יכולתי לחשוב על מייקל או על איך יגיב.לא הייתי מסוגלת להרוג את אית׳ן אבל הייתי חייבת להגן על מייקל.

מייקל לא ידבר איתי יותר אחרי היום, אני אפסיד אותו לנצח.
אפסיד את הדבר הכי טוב שקרה לי.

״אני רואה שהתעוררת״ שמעתי את דלת החדר נפתחת ואבא שלי הופיע.

לא יכולתי לענות ובטח שלא לדבר אחרי אתמול. אוליבר דאג לאלף אותי כראוי.לדאוג שלא ישאר לי טיפה של רגש ולענות אותי .
הפצעים נראו על גופי רק כשהתפשטתי אבל אני בטוחה שלפי ההליכה שלי ופניי החיוורות יבינו שמשהו לא בסדר איתי מיד.

״אני לא סומך עליך עם אקדח,בשבע בערב את תפגשי אותנו בפארק ליד ביתך ואחד מהאנשים שלי יביא לך אותו.אם רק תחשבי על לנסות איזה משהו אני מזכיר לך את המחיר,יש לי אנשים שעוקבים אחרי מייקל כבר תקופה״ אמר והנהנתי פעם אחת להראות שאני מבינה טוב מאוד.

אבי שיחרר אותי ואחד מאנשיו הסיע אותי לביתי.
ירדתי שם ונזכרתי שאין לי אפילו את הטלפון שלי כדי להגיד למייקל איפה אני.
פתחתי את דלת הבית וראיתי שאין אף אחד. לבשתי את אותם בגדים קרועים ומסריחים מאתמול ושמחתי כל כך שאף אחד לא בבית .

הרמתי את טלפון הבית וחייגתי למספר של אימי מנסה לייצב את קולי.
״אמא?״
״איפה היית??דאגנו לך״ אמרה בעצבים.וואו אמא? דאגה לי? מפתיע.
״ישנתי אצל חברה הייתי צריכה להתאוורר קצת סליחה שלא עדכנתי״ אמרתי בפשטות מנסה שקולי לא ירעד .
״היית צריכה להודיע זה כזה חסר אחריות מצידך,מייקל פנה למשטרה מרוב דאגה את צריכה להתקשר אליו״ אמרה לי את המובן מאליו.

***

לא התקשרתי למייקל לא הייתי מסוגלת אבל איכשהו כבר ידעתי שאימי דיברה איתו.
הייתי צריכה לסיים את זה איתו לפני שאני אשבור אותו לגמרי ואהרוג את אביו.
דלת חדרי נפתחה בחוזקה עוד לפני שהספקתי להחליף בגדים. חמש דקות.פאקינג חמש דקות לקח לו להגיע לכאן.תהיתי אם בכלל היה בסביבה.
״לעזזאל חשבת אפילו על להתקשר? יש לך מושג כמה דאגתי?מה קרה לך ג׳ס?״ שאל בדאגה והתקרב לתפוס בפניי. ״את נראת נורא״ המשיך.
״אמא שלך אמרה שישנת אצל חברה,בולשיט.שנינו יודעים שהתקשרת אלי אתמול לחוצה שמישהו עוקב אחרייך״ ניסה לגרום לי לדבר.

הסתכלתי אליו במבט הכי אדיש שיכולתי לגייס ומשכתי בכתפיי למרות שהייתי שבורה מבפנים.
מייקל נראה נורא גם הוא עם אותם בגדים של אתמול שיערו היה פרוע בצורה כל כך מושמת ורק רציתי להתקרב אליו ולשים את ראשי בשקע צווארו ולהעלם.

״ג׳ס״ מייקל נגע בפניי והזזתי את פניי הצידה.
״תדברי איתי״ התחנן אבל לא אמרתי כלום.
שניה לאחר מכן הרגשתי זרועות גדולות מרימות אותי באוויר.מייקל הרים אותי כמו כלה והלך לכיוון היציאה לבית.

״עזוב אותי אני לא באה לשום מקום איתך״ אמרתי בעצבים .
היה תורו לשתוק והוא הסתכל עליי בצער.הוא הניח אותי באוטו ורץ לכיוון השני לפני שאספיק לברוח.
הוא חגר אותי ואותו והתחיל לנסוע .
״את..את כועסת עליי שלא הגעתי ישר שהתקשרת נכון?שלא הספקתי להציל אותך״ אמר בכאב. מוזר לי לשמוע את מייקל כאוב.

ולעזזאל לא,לא יכולתי לכעוס עליו ורציתי לצעוק לו שזאת לא הסיבה ולא אשמתו אבל שתקתי , כל כך פחדתי לדבר ולחשוף למייקל הכל.

פחדתי שעוקבים אחרינו .ששומעים אותי איתו .

״ג׳ס אני כל כך מצטער,פאק אני בחיים לא נותן לך לצאת מהבית יותר בלעדיי,בבקשה תספרי לי מה קרה לך״ התחנן.פאקינג מייקל התחנן בפניי .ולא אהבתי את זה.

הגענו לביתו של מייקל והוא הרים אותי לחדרו. כאילו ידע שאני לא במצב ללכת,כאילו הרגיש אותי.
הוא הושיב אותי על הכיור במקלחת וחקר את פניי.
״את כל כך חיוורת, אכלת מאתמול?״ שאל מלטף את פניי והבעתי נשארה קפואה.
״אני אקלח אותך ואכין לך משהו לאכול אחר כך״ אחר מדביק נשיקה עדינה לראשי והפעם לא התנגדתי.רציתי אותו קרוב כל כך.פאק מה השעה? אני צריכה לחזור הביתה לפגוש את אחד מאנשיו של אבי בערב אני לא יכולה להיות פה.

לא יכולתי להרשות שמייקל יקלח אותי כי ידעתי שיראה את כל המכות שאוליבר עשה לי.אל כל החתכים והמכות היבשות וכל מה שהעביר אותי אתמול בלילה.

אני לא יכולה להזכר בזה, לא כאן לא ליד מייקל.בלעתי את רוקי וניסיתי לנשום לאט לפני שאאבד את זה סופית.
מייקל תפס בשולי חולצתי ובא למשוך אותה למעלה.
אחזתי בידו ועצרתי אותו.
״לא״ כמעט לחשתי והוא הסתכל עליי בבילבול.
״אני לא רוצה״ אמרתי בשקט מסתכלת על כל מקום חוץ מעל עיניו.

״ג׳ס,תני לי לטפל בך,תני לי לנקות אותך״ אמר בעדינות לא מבין.
לפני שהספקתי להבין מה קורה הרגשתי אותו מרים את חולצתי במהירות חושף את גופי הפצוע.
זעזוע נראה בפניו.
״פאק ג׳ס״ אמר והסתכל על גופי בהלם.