step brother-עברית

48

״זה הולך להרוס אותה סופית״ אמרתי בחרדה.

***

~כעבור יומיים~

היומיים האחרונים הרגישו כמו היומיים הכי ארוכים של החיים שלי.הרגשתי שהזמן לא זז ולא הייתי מסוגלת להסתכל על אימי,לא אחרי שידעתי את האמת.לא אחרי שידעתי מי רצח את בעלה. לשעבר.

אחי הקטן כנראה לעולם לא ידע וטוב שכך הוא ברח והתעקשתי על זה שלא יחזור וימצא בית אמיתי או לפחות מקום שירגיש לו כמו בית.

אמא יודעת את החדשות על אבי בדיוק יום ואני רואה כמה שהיא מנסה לא להתפרק סופית.היא לא רצתה להתפרק מול אית׳ן ואפילו זייפה שמחה כי בכל זאת התעלל בה וניסה לרצוח אותה.
אבל אני ידעתי את האמת, אני ראיתי איך שאית׳ן לא בסביבה היא לא מוציאה מילה. היא מסתגרת בחדר ולא אוכלת או שותה כולם.

הרגשתי רע בשבילה אבל הנחתי שעדיף שתחשוב שהוא התאבד מאשר שנרצח. לרגע קינאתי בה.הלוואי וגם אני לא הייתי יודעת את האמת, הלוואי ולא הייתי צריכה לשמוע ממייקל את המילים האחרונות שיצאו לו מהפה שלו.

תהיתי מה היה קורה אם הסיטאוציה הייתה הפוכה, אם למייקל היה אבא שהתעלל בו ופוגע בו עד כדי כך, אם הייתי שומעת אותו מאיים לעשות ולפגוע למייקל האם גם אני הייתי יורה באביו?
ידעתי שהתשובה היא חד משמעית כן,גם אני הייתי עודה את אותו הדבר בשבילו. אז למה לא הצלחתי לסלוח לו?

ביומיים האחרונים הבנתי גם כמה אית׳ן מושחת ושהמשטרה בכיס הקטן שלו וזה הכעיס אותי.כמה הוא היה צריך לשלם להם להשתיק אותם על גופה? הזדעזעתי רק מהמחשבה על זה.

אני חושבת שהפעם האחרונה שהכנסתי משהו לפה היה לפני יומיים והייתי חייבת לאכול אבל הרגשתי בחילה.מייקל הרג אדם.מייקל הרג את אבא שלי.מייקל הרג בשבילי.

הוא פיזית הרג בשבילי.לא דיברנו במשך יומיים.יותר נכון לא דיברתי איתו במשך יומיים לעזזאל התגעגעתי אליו כל כך.

הוא לא מפסיק לשלוח לי הודעות ולוודא שאני בסדר אבל אני מתעלמת.הוא נתן לי את הזמן שלי ולא משנה כמה ניסיתי לשנוא את מייקל לא הצלחתי.אני רוצה לשנוא אותו כל כך.

אני לא חושבת שאני אוכל אי פעם לחזור לשנוא את מייקל.היום אני אמורה לראות אותו לראשונה אחרי יומיים .

****

כשהסתיימה ההלוויה כל אחד מבני המשפחה נפרד לדרכו.
המשפחה של אבי הסתכלה עליי בגועל וגם המשפחה של אימי,אני מניחה שזה הודות להספד הנוראי שלי.

אימי התעקשה שאעלה להגיד משהו ודחפה אותי והמילים היחידות שעלו לי כשפתחתי את פי זה ׳את רוצה הספד?אין בעיה.אני מקווה שתרכב בגיהנום זקן מזדיין,שתשרף שם לנצח נצחים ושלעולם לא תצא׳ ובזה יצאתי מהאולם.

כל הקהל הזדעזע ולא העזתי לחזור לאחור נשארתי בחוץ וחיכיתי שמייקל יצא כי אחרי ההספד הקטן שלי יש לי תחושה שעדיף לי לא לנסוע עם אימי.

אני שונאת את האנשים שבאו לפה,שונאת את המשפחה ושונאת את כל מי שהכיר אותו וידע שהוא מתעלל בנו ולא עשה עם זה כלום.

״הספד יפה״ שמעתי קול ציני מוכר מאחוריי אך לא העזתי להסתובב .
״אני יכולה לנסוע איתך? יש לי תחושה שעדיף שלא אתקרב לאימי בימים הקרובים״ שאלתי את מייקל בקול חלש.

״בואי נקח אותך הביתה״ אמר לי מייקל .
״אפשר..אפשר לבית שלך?״ שאלתי בחשש.דיברתי אליו מזעזע ופתאום התביישתי.הוא הרג אדם שלא ראוי שיקרא אבא שלי.אדם שרצח לי את הנפש והגיע לו הרבה יותר מאשר ירייה פשוטה .

״בטח נסיכה,בואי״ אמר והוביל אותי לרכב שלו.