לאחות את שברי הנשמה

פרק 1

קוראות יקרות שלי,

אני מתרגשת כל כך להציג בפניכן את ספרם של סופיה ואקסל.

סיפור שיכולה לתאר אותו כרכבת הרים שנוגעת בכל בכל המקומות הנכונים בלב ובבטן.

מאחלת לכן ליהנות ממנו כמו שנהניתן מספרם של מילה ותומאס.

סופיה

חג המולד.

תמיד אהבתי את חג המולד.

אהבתי אותו, בגלל האורות שהאירו את הימים החשוכים בדנמרק החורפית, בגלל המשפחתיות ובגלל החמימות שאין כמותה. חג המולד היה גם החג היחיד בילדותי שהרגשתי בו שיש לי משפחה.

הוריי התגרשו כשהייתי תינוקת, לכן לא זכרתי את הזוגיות שלהם. אבי עזב את דנמרק בחזרה למולדתו, ישראל, זמן קצר לאחר הגירושים ולא עשה מאמצים אמיתיים בכדי לשמור איתנו על קשר. היינו טסים לישראל בכדי לבקר את סבתי, אימו של אבי, ואת בני דודיי אך ברגע שסבתי נפטרה גם הביקורים האלה פסקו ואבי שהקים משפחה חדשה לא מצא מקום עבורנו.

למזלי תומאס היה שם כדי לפצות על הביקורים שאבי ביטל ועל כל ההבטחות שהופרו.

בחג המולד, תומאס היה עומד על כך שאמי תישאר איתנו במקום ללכת לעבודתה כרופאה בכירה בבית החולים. הוא דאג לעזור לי לקשט את הבית ואת עץ חג המולד, וגם דאג לבשל את מאכלי החג כי אמי שנאה את המטבח והעדיפה לפקח עליו ועליי.

אחרי שתומאס עזב את הבית, הוא המשיך לחזור הביתה לחג אך אמי כבר לא הייתה שם. למרות זאת עדיין אהבתי את החגים האלה. היינו מבשלים ארוחה לשנינו ואז צופים בסרטי חג המולד האהובים עליי. ביום למחרת, חבריו של תומאס היו מגיעים לארוחת הצהריים והופכים את החג לשלם.

"אני לא בטוחה שהרוטב טעים מספיק. מה את אומרת?" שמעתי את מילה לצדי בזמן שחתכתי כרוב אדום.

סובבתי את פניי אליה מבלי להניח את הסכין וטעמתי מהכפית שהיא הושיטה לעבר פי.

"תוסיפי עוד קמצוץ של מלח." מילה הנהנה והמליחה את הרוטב שהתבשל על הכיריים.

"מתי כולם אמורים להגיע?" לפני שמילה הספיקה לענות לי, תומאס נכנס למטבח.

"נו, טום נרדם?" גיסתי שאלה. תומאס הנהן ואז ניגש לנשק את מילה ומבלי להתבייש, ליטף את ישבנה לפני שהוא הוציא כוס מהמגירה העליונה והתחיל להכין לעצמו קפה.

"סוף סוף. הילד הזה מלא באנרגיות שלשנינו אין." תומאס נשמע עייף אבל זיהיתי כמה אושר היה בקולו.

טום היה האחיין שלי, ולמרות שהוא עוד לא היה בן שנה, כבר ראיתי כמה מרץ היה לו. הוא זחל בכל מקום וחילק חיוכים שכבשו את כל מי שפגש אותו. הוא היה האהוב שלי, והדבר הטוב ביותר שקרה לתומאס.