אקסל
"נהנית מהמסיבה?" ראיתי את אי הוודאות וחוסר הביטחון בעיניה של קמילה כשהיא שאלה אותי את השאלה.
שכבנו על הספה שלי, היד שתמכה בראשה הייתה מונחת על בית החזה החשוף שלי.
היא התחילה לחשוד.
הרגשתי כמו זבל כפוי טובה שגרמתי לה להרגיש כאילו המתנה שלה לא הייתה מוערכת. נישקתי את שפתיה, וזה הרגיע אותה מיד. "כן. את לא מתארת לעצמך כמה בר מזל אני מרגיש כי את שלי."
"אני אוהבת אותך אקסל. אתה יודע שאעשה הכול בשבילך." היא אמרה בקול קטן ונישקה את בית החזה שלי. שפתיה היו כמו ברזל לוהט על העור הקר שלי. לא הצלחתי להבין את התגובה שלי למגע שלה.
הייתי מבולבל ואבוד יותר מאי פעם.
היא הניחה את ראשה בחזרה על החזה שלי, שנינו שקועים בעולמות נפרדים שרק אנחנו היינו מודעים אליהם.
מסיבת ההפתעה שקמילה ארגנה הייתה מפתיעה ומשמחת. לא זכרתי מתי הייתה הפעם האחרונה שמישהו השקיע בי. הדבר היחיד שהעכיר את מצב רוחי, הייתה הנוכחות של סופיה. לא כי לא רציתי אותה שם אלא כי זה סיבך את הכול. גם כעבור למעלה מיממה ממסיבת יום ההולדת, עדיין לא הצלחתי להבין למה סופיה הסכימה לעזור לקמילה לארגן את המסיבה.
שברתי את ליבה ומאז שום דבר לא אותו הדבר.
אנחנו לא חזרנו להיות מי שהיינו לפני.
ואני המשכתי לפגוע בה פעם אחר פעם.
לא ידעתי מה חשבתי לעצמי כשלקחתי את קמילה בזמן המסיבה לחדר ההוא, אבל ידעתי אז שאני חייב לפרוק את המתח בדרך היחידה שהכרתי.
החיפושים אחרי סופיה, הכעס שלה והמילים שהיא אמרה כשסגרה עליי את הדלת, המשיכו להדהד בראשי.
לא הצלחתי להדחיק אותן. הרגשתי בחילה מהסיטואציה ומעצמי. אפילו לא התנצלתי כראוי. רק השתלחתי בה.
ובבוקר היא אפילו לא הסתכלה לכיווני.
לא ידעתי מה להגיד לה, ולמען האמת לא האמנתי שיש מילים שיצליחו לתקן את מה ששברתי. הרגשתי שנחתי על קרקע קשה ולא הצלחתי להתרומם. ומאז שחזרנו, בכל פעם שקמילה ניסתה לנשק אותי או ליזום מגע, פניה של סופיה עלו בראשי ולא יכולתי להתקדם הלאה.
הרגשתי רק קור.
שום תשוקה או חשק.
רק קור.
הייתי בצרות.
"מה עובר עליך?" מדס שאל אותי בעבודה, אחרי עוד שיחה שנותקה ללא הצלחה.
מאיפה להתחיל? רציתי לומר אבל במקום זה חייכתי והתבדחתי עם רמיזה מובהקת. "אני לא ישן טוב בלילות."
YOU ARE READING
לאחות את שברי הנשמה
Romanceסופיה חשבתי שעברתי הלאה, התקדמתי. זוגיות, עבודה...החיים שלי היו שונים משהיו. יכולתי לנשום לראשונה ולשחרר את אותו רגש שליווה אולי כמעט את כל חיי. עד שהוא הגיע בחג המולד עם הבחורה האחרונה שציפיתי לה, וכבר לא יכולתי לברוח ממנו או מהאמת שנזרקה לי בפרצוף...
