אקסל
רתחתי מזעם. האצבעות שאחזו בהגה רעדו, והראייה שלי הייתה ממוקדת בכביש החשוך ממולי. קמילה ישבה בכיסא שלידי בדממה מוחלטת.
גם היא זעמה.
הערב התחיל טוב. אני וקמילה החלטנו לצאת ולהשתחרר קצת, לגוון את האווירה. הכול היה טוב גם שם. קמילה הייתה סקסית מתמיד ולראשונה מזה זמן מה חשבתי רק עליה וכמה שאני רוצה אותה.
רקדנו, התנשקנו. היינו הזוג שהיינו אמורים להיות בשלב הזה של חיינו. אבל אז ראיתי את סופיה עם הבחור ההוא וראיתי אדום. ידיו היו על ישבנה, והשפתיים שלהם היו קרובות מידי.
הריקוד היה הכנה למה שיבוא אחרי כן.
לא חשבתי. שחררתי את קמילה ופילסתי את הדרך באלימות לעבר הזוג שעורר בי את השריפה בחזה.
ראיתי את סופיה עם אוליבר, אבל הם לא היו מהזוגות שאהבו להביע חיבה בסביבת אנשים. בגלל זה, למרות שידעתי שהם שוכבים, לא הייתה לי הוכחה מול הפנים שתעורר את האש הפנימית שהתעוררה בי במועדון.
הפעם ידעתי שסופיה תסיים את הערב במיטה של הבחור הזר הזה. ידעתי שהוא זה שיגע בעור שלה, ינשק את שפתיה, יחדור לתוכה.
המחשבה הזאת גרמה לי להשתגע. היא הכאיבה לי ברמה העמוקה ביותר שהכרתי.
שכחתי מבת הזוג שלי, שכחתי מהאנשים הרבים במועדון.
אבל החלק הגרוע ביותר באותו ערב היו הדברים שסופיה זרקה עליי.
"לך תזדיין, כי זה הדבר היחיד שאתה טוב בו"
ידעתי שהמילים נאמרו בכעס, אבל הן פגעו בי ישירות בלב. וגם אם שחררתי אותה והזעם חלף, לא יכולתי להשתחרר מהתחושה שהדברים שהיא אמרה עוררו בי.
לצערי הסכמתי אתה. זאת הייתה אחת הסיבות שנמנעתי מזוגיות. ידעתי שמלבד סקס לא היה לי מה להציע. אפילו עם קמילה, מערכת היחסים הייתה מבוססת ברובה על המשיכה ועל הסקס ביננו.
מה היה לי לתת לאנשים סביבי?
מה היה לי לתת לנשים?
שום דבר.
כשהחניתי את הרכב, קמילה אפילו לא המתינה לי לפני שפתחה את הדלת וברחה לעבר הכניסה לבניין שלי. נאנחתי בכבדות ויצאתי אחריה, מוודא שנעלתי הכול.
ידעתי שמצפה לי שיחה קשה שבה אאלץ להסביר את עצמי. רציתי להתעלם ממה שקרה ולהמשיך הלאה, ולא רציתי להסביר את ההיסטוריה המורכבת ביני לבין סופיה.
הדממה ביני לבין קמילה הייתה תהומית. מעולם לא רבנו, ותמיד מצאנו את הדרך הבריאה לצאת מכל ויכוח.
שנאתי קונפליקטים, בעיקר עם האנשים שאהבתי, אבל ההתנהגות שלי במועדון הייתה חריגה, והיא הייתה ממש לא לעניין. שוב אפשרתי לאנוכיות שלי להשתלט עליי. לא רציתי את סופיה אבל גם מנעתי ממנה להמשיך הלאה. זה לא היה הוגן.
YOU ARE READING
לאחות את שברי הנשמה
Romanceסופיה חשבתי שעברתי הלאה, התקדמתי. זוגיות, עבודה...החיים שלי היו שונים משהיו. יכולתי לנשום לראשונה ולשחרר את אותו רגש שליווה אולי כמעט את כל חיי. עד שהוא הגיע בחג המולד עם הבחורה האחרונה שציפיתי לה, וכבר לא יכולתי לברוח ממנו או מהאמת שנזרקה לי בפרצוף...
