לאחות את שברי הנשמה

פרק 39

אקסל

"היי! מה אתה עושה פה?" קמילה שאלה בהפתעה כשמצאה אותי עומד על סף דלת דירתה.

היא פינתה לי מקום להיכנס לתוך ביתה עוד לפני שהספקתי לענות ואז הובילה את שנינו למטבח.

"אני בדיוק מכינה לעצמי תה שחור. תרצה גם?" היא הסתובבה אליי לרגע ואחרי שהנהנתי סובבה את פניה לשיש והמשיכה להכין תה.

התיישבתי על הכיסא סביב השולחן בו אכלנו אינספור פעמים, בזמן שהיא מזגה לנו שתי כוסות תה שחור.

אחרי שהיא הניחה אותן ועוד צלחת עם קרקרים, היא התיישבה מולי והביטה בי.

עיניה היו עייפות, ופניה נפולות מעט, חפות מכל איפור.

המשכנו להתבונן זה בזו, הדאגה מכרסמת בי ככל שבחנתי אותה יותר.

היא נראתה רזה יותר. חיוורת.

נראה היה שהיא לא נחה מספיק.

לא זכרתי מתי הייתה הפעם האחרונה שראיתי את קמילה תשושה כל כך.

השריפה בגרון רק התגברה.

"אני מצטער שהיית צריכה לגלות בצורה שגילית עליי ועל סופיה." החלטתי להתנצל קודם כל, ולו רק כדי להרגיע טיפה את ייסורי המצפון שלי.

קמילה חייכה בעצבות והנהנה.

"אני הייתי מעדיפה לגלות את זה ממך, כמובן." היא אמרה. "אבל זה בסדר, אני מבינה למה הסתרתם את זה." היא הניחה את הכוס על השולחן, ועטפה אותה באצבעותיה הדקות.

"אני שונא את זה שפגעתי בך." לא ידעתי מה להגיד. ההתנצלות שלי לא שינתה דבר, היא לא הייתה יכולה לשנות את המציאות ואת הדרך בה דברים התגלגלו, אבל המילים האלה היו הדבר היחיד שנותר לי.

"אנשים נפגעים כל הזמן, אקסל. אני אהיה בסדר גמור, אתה מכיר אותי." היא חייכה והפעם החיוך היה כן.

כן, הכרתי אותה וידעתי שהיא חזקה.

"ובכל זאת, מה אני יכול לעשות בשבילך?" שאלתי, כמעט בייאוש.

"תהיה ידיד וחבר שלי. יותר מזה אני לא צריכה." היא ענתה בנימה מבינה ומכילה.

ואת זה ידעתי שאוכל לעשות. היא הייתה חברתי היחידה בימים הראשונים אחרי הריב עם תומאס, וזה רק הוכיח לי שהקשר ביננו הוא קשר לכל החיים. קשר קצת אחר, ללא האהבה הרומנטית, אבל לא הייתי מוכן לוותר עליה. רציתי שהיא תהיה בחיי ושמחתי שקמילה הייתה באותה הדעה.

קמילה לקחה את הכוס שלה בשתי ידיה ולגמה מהתה, ואני חיקיתי אותה. דממה נעימה שררה ביננו, ורק הטלוויזיה הפרה אותה.

"ג'ורדי שור?" שאלתי בהפתעה והרמתי גבה. ראיתי פרק אחד בלבד עם קמילה, ואז זנחנו את זה.

כנראה שלא.