סופיה
המסיבה הסתיימה ברגע שנכנסתי לחדר הארור ההוא. אחרי שחזרתי לתוך הבית מהחוף, הלכתי ישירות לחדר בו בחרתי לשינה, אבל לא לפני שנפטרתי מהסווטשרט שאקסל הכריח אותי ללבוש. הריח שלו היה חזק מידי עבורי, והדמעות עמדו בעיניי מהרגע שאפי פגש בו. זה היה עינוי ללכת עם התזכורת הזאת על גופי. ולמרות הכול, התגעגעתי לריח הזה. רק רציתי להתעטף בו ולהבין שאני בטוחה, שאני אהובה, שהכול היה חלום בלהות ולא יותר מזה.
אבל זאת הייתה המציאות שלי.
אקסל היה בכל יום מולי, מציג את אהבתו ואת בחירתו בקמילה ואני לא יכולתי לעשות דבר לגבי זה.
גם לא רציתי.
כעסתי וכאבתי על כך שבזבזתי כל כך הרבה שנים באהבה של האדם הלא נכון. אדם שמעולם לא תכנן להחזיר לי את אותה האהבה.
נשכבתי במיטה מבלי להסיר איפור או בגדים, אך לא הצלחתי לישון. כיסיתי את ראשי בשמיכה, והסכר פרץ, הדמעות זלגו בחופשיות על הכרית שהייתה רטובה תוך זמן קצר. גם כשהצלחתי סוף סוף להירדם, חלמתי על אקסל וקמילה מודיעים לי על כך שהם עומדים להיות הורים, חיוכים מאושרים אבל גם מגחכים ניבטו אליי כשהתבוננתי בהם.
בחלום הטבעתי את עצמי.
התעוררתי חסרת אוויר בשעות המוקדמות של הבוקר.
לא יכולתי להישאר עוד דקה אחת נוספת במקום הזה, בבית הקיץ הזה, שקמילה שכרה בשביל אקסל. הרגשתי שאני נחנקת בין קירותיו.
התרוממתי על רגליי לרקע קולות הנחירה החלושות של מאיה, ואספתי את דבריי. יצאתי מהחדר בדממה, ומבלי להביט בבלאגן שנותר מהמסיבה, יצאתי מהבית.
לא היה לי שמץ של מושג איך אני מתכננת לחזור הביתה, הרי הגעתי ביחד עם משפחתי ברכב.
"את תקועה סופיה." רטנתי תחת אפי והתחלתי לחשוב על האפשרויות שלי. תחבורה ציבורית הייתה רחוקה מידי. הרכב לא בא בחשבון, לא הייתי משאירה את משפחתי בלעדיו. גם להתקשר ולהעיר את אוליבר לא הייתה אפשרות כי לא רציתי להטריח אותו או לעורר חשד.
לבסוף לא הייתה ברירה אלא להיכנס הביתה. הגוף שלי רעד מהמתח וממחסור בשינה, לכן התחלתי לסדר. זרקתי את כל הבקבוקים והאוכל שנותר. טאטאתי ושטפתי את הרצפה ולאחר מכן את הכלים שנותרו. הותרתי את המקום נקי ומצוחצח בדיוק לרגע בו הזריחה התחילה להראות את פניה.
וגרוע יותר מזה, מצאתי את הטלפון הנייד שלי זרוק על אחת הספות.
לא הייתי צריכה להיכנס לחדר ההוא ולראות את קמילה ואקסל מזדיינים.
יצאתי למרפסת, עוטפת את עצמי בשמיכה שמצאתי זרוקה על אחת הספות. הייתי כה שקועה בגווני הכתום של השמיים ובמחשבות על אירועי הערב שלא שמתי לב לדלת שנפתחה מאחוריי.
YOU ARE READING
לאחות את שברי הנשמה
Romanceסופיה חשבתי שעברתי הלאה, התקדמתי. זוגיות, עבודה...החיים שלי היו שונים משהיו. יכולתי לנשום לראשונה ולשחרר את אותו רגש שליווה אולי כמעט את כל חיי. עד שהוא הגיע בחג המולד עם הבחורה האחרונה שציפיתי לה, וכבר לא יכולתי לברוח ממנו או מהאמת שנזרקה לי בפרצוף...
