אקסל
"תגיע היום לקניון לעזור לי לבחור מתנה למילה?" סופיה שאלה אותי בטלפון בזמן שישבתי מול המחשב בעבודה.
"את לא יכולה לקחת את לואיז או מאיה?" שאלתי בהיסח דעת.
"אני יכולה, אבל אני רוצה ללכת איתך!" היא ענתה בעקשנות.
"למה דווקא אני?" צחקתי כשהיא המשיכה לרטון.
"כי יש לך עין טובה למתנות לנשים." היא התחנפה.
זה לא היה מדויק. מעולם לא טרחתי לקנות מתנה לבחורות אתן יצאתי, והמתנות לנשים של חבריי קניתי אחרי שביררתי אתם מה הן רוצות.
"לפחות תהיי אמינה בחנופה שלך." הקנטתי אותה ויכולתי לדמיין אותה מגלגלת את עיניה.
"לואיז ומאיה לא פנויות, ויום ההולדת ביום שישי. שכחתי לגמרי מיום ההולדת של מילה, וזה באשמתך!" זה נשמע קרוב יותר לאמת.
אני וסופיה היינו שקועים אחד בשנייה באופן יומיומי. לא היה יום שלא ראיתי אותה או ישנתי לצידה.
ידעתי שחברותיה חושדות, וגם חבריי חשדו כי סירבתי ליותר מידי הצעות שלהם להיפגש.
לא סיפרנו עדיין לאף אחד על כך שאנחנו במערכת יחסים.
וגם לא דיברנו על כך שנספר למישהו.
לא רציתי לחשוב על מה שיקרה כשיגלו.
קמילה תפגע.
המשכתי לשוחח עם קמילה ומידי פעם נפגשנו לארוחת צוהריים מבלי שסופיה ידעה. הרגשתי רע עם זה שאני מסתיר את הפגישות האלה שכמובן דבר לא קרה בהן, אבל לא רציתי להסתכן בכך שהיא שוב תחשוש מהקשר שלי עם קמילה.
נראה היה שקמילה מתאוששת ומתעודדת, היא נראתה טוב יותר. למרות זאת עדיין לא רציתי לגרום לה להיפגע מכך שהתחלתי לצאת עם סופיה זמן קצר אחרי הפרידה שלנו.
כשרגשות האשם התחילו להפוך את הבטן שלי, שוב הדחקתי אותן עמוק וחזרתי לשיחה עם סופיה.
"אוקי אוקי, אני אבוא איתך לקנות מתנה למילה."
"יש! תודה! אני מבטיחה לגמול לך על זה." היא הורידה את הקול שלה ומיד הרגשתי את זה במכנסיי. זעתי באי נוחות לפני שאיחלתי לה יום טוב והכרחתי את עצמי לחזור לעבודה.
אחה"צ נפגשתי איתה בקניון, והמשימה לבחור מתנה למילה הייתה קשה יותר ממה שחשבתי.
סופיה פסלה כל הצעה שלי: "היא לא לובשת את זה. היא שונאת זהב. היא לא אוהבת את זה." וכך זה המשיך.
"אני רוצה מתנה משמעותית עבורה!"
"אז תביאי לי ספר!" הצעתי בחוסר סבלנות.
"אין לה זמן לקרוא." היא ענתה בעצב.
"אז תקני בושם." הצעתי בייאוש.
YOU ARE READING
לאחות את שברי הנשמה
Romanceסופיה חשבתי שעברתי הלאה, התקדמתי. זוגיות, עבודה...החיים שלי היו שונים משהיו. יכולתי לנשום לראשונה ולשחרר את אותו רגש שליווה אולי כמעט את כל חיי. עד שהוא הגיע בחג המולד עם הבחורה האחרונה שציפיתי לה, וכבר לא יכולתי לברוח ממנו או מהאמת שנזרקה לי בפרצוף...
