פרק 7

32 5 0
                                    

אקסל

תקופת החגים חלפה כלא הייתה, ולמען האמת שמחתי על כך. מעולם לא אהבתי את חג המולד או את ערב השנה החדשה, אבל המציאות שלי הייתה כזו שנאלצתי למרוח חיוך על שפתיי וליהנות בכדי לא להעכיר את האווירה לאחרים.

תקופת חג המולד עבורי הייתה תמיד תקופה שבה חיפשתי את עצמי ואת המקום להיות בו. אלה היינו רק אני ואמי, ולעיתים הוזמנו לארוחות החג אצל חבריי או חברותיה של אמי.

"ארוחת ערב אצלנו ביום שישי. אתה מגיע?" תומאס ניגש לשולחן העבודה שלי ונשען עליו, ידיו שלובות על חזהו המכוסה סוודר אפור. פניו נראו עייפות, קמטים חדשים הופיעו במצחו וסביב עיניו אבל הוא נראה רגוע ומאושר יותר מאי פעם. זאת הייתה חידה עבורי, איך אדם שלא ישן מספיק כי היה עסוק בלטפל ביצור חי אחר- היה יכול להיות כה מאושר.

"עם קמילה? כן, למה לא. מי עוד מגיע?"

"סופיה כמובן. אולי גם בן הזוג שלה. שאר החבר'ה עסוקים."

סופיה ובן הזוג שלה...

משהו בבטן שלי התהפך מהמחשבה על סופיה עם גבר חסר הפנים, אבל הדחקתי את המחשבה עמוק בתוך מוחי וחייכתי לחברי.

"אני אוודא עם קמילה, אבל אני חושב שאין לנו תוכניות ליום שישי."

"אין בעיה, תעדכן אותי." תומאס כבר החל לעשות דרכו חזרה למשרד השקוף במרחב ששכרנו בשביל חברת הסטארט אפ שלנו.

הרעיון להקים סטארט אפ היה של תומאס ומדס, ואני ידעתי למצוא את המשקיעים הנכונים ואת הקשרים שיעזרו לנו לפתח אותו. מעולם לא אהבתי תכנות, ולמדתי זאת רק בגלל הסכם לא כתוב עם חבריי שזה מה שאנחנו נעשה כשנעבור לקופנהגן.

גם הכסף משך אותי לתחום אבל תמיד הייתי איש של תדמית לפני הכול. זה מה שאהבתי לעשות. אלה היו החיים שלי מאז שזכרתי את עצמי.

יכולתי לגרום לאנשים להיות מי שהם לא, באמצעות כמה כלים ושינויים מינוריים, והצלחתי גם לדחוף את החברה שלנו שתבלוט בקרב חברות אבטחת המידע האחרות שהוקמו.

כמובן, תומאס ומדס היו הראש שהפך את החברה למקצועית ביותר ולאחת הטובות בשוק, והם שכרו אנשים שיעשו את עבודתם בצורה הטובה ביותר. עם זאת, בעולם בו מראית עין זה הדבר החשוב ביותר- היה חיוני להפוך את החברה שלנו ל"סקסית" עבור הלקוחות.

וזה מה שעשיתי.

ואהבתי את מה שעשיתי.

אהבתי גם שחלק מעבודתי כלל נסיעות לערים אחרות, ובהמשך קיוויתי שאוכל לבקר גם בערים אחרות בעולם ולחשוף לקוחות פוטנציאליים למה שאנחנו רוצים להציג.

היו לי תוכניות רבות.

תומאס ומדס ניסו להרגיע אותי ולהאט אותי, אבל לדעתי הם פשוט היו קטני אמונה.

לאחות את שברי הנשמהWhere stories live. Discover now