סופיה
ערב השנה החדשה.
מילה ותומאס טסו למשפחתה של מילה בישראל ושותפתי לדירה עדיין לא חזרה מהחופשה שלה.
אוליבר עדיין היה באולבורג אצל משפחתו, ולמרות ששוחחנו ארוכות, זה לא עזר למצב רוחי.
לכן מצאתי את עצמי לבד, ללא שום תוכניות, יושבת מול הטלוויזיה וצופה בתוכניות החג שבכלל לא הייתי מרוכזת בהן.
גם לבי לא התחבר לאנשים השמחים שראיתי.
כל מה שחשבתי עליו היו הימים האחרונים.
נאלצתי לתמרן שוב בין העבודה בחנות לבין האימונים, למרות מיעוט המשתתפות עדיין הגעתי לכל אימון ונתתי את הנשמה והגוף כדי שהמתאמנות שלי ייהנו.
זאת הייתה הבריחה שלי.
ובחנות הספרים?
קמילה שינתה פנים ולא הפסיקה לדבר אתי על אקסל.
מה הוא אוהב.
איך היה בילדות.
עם מי הוא יצא.
עד כמה אני מכירה אותו טוב?
זאת לא הייתה קמילה שזכרתי, זאת הייתה קמילה אחרת.
מאוהבת.
כמובן, היא ניסתה לשאול את השאלות בנונשלנטיות כחלק מהשיחות שלנו על ספרים חדשים להזמנה, על ספרים שקראנו לאחרונה או על הלקוחות שלנו.
אבל שמו של אקסל עלה הרבה בשיחות האלה. הוא נשזר בתמימות בכל חלק בדו שיח ביני לבין הבוסית שלי.
"הוא היה נער בעייתי. שובר את הלב." היא אמרה באחת מהשיחות שלנו על ספר ששתינו סיימנו לקרוא. "את זוכרת איך אקסל היה בגיל הזה?"
"הוא תמיד הכניס את תומאס ומדס לצרות, או זה מה שלפחות שמעתי." עניתי לה ביובש, בניסיון להסוות את המרירות שלי על השאלות שהיא שאלה ועל כך שהיא בכלל מזכירה את זה שאני לא רוצה לחשוב עליו.
"כל הכבוד לגיבורה שהצליחה לביית את הבחור אחרי כל מה שעבר בנעוריו. האם אקסל באמת לא יצא עם אף אחת ברצינות עד אליי?"
"אני לא יודעת, לא נכנסתי לחייו הרומנטיים." עניתי שוב, הפעם מתקשה להסתיר את הרוגז מהשאלות.
לא!!! הוא לא היה מוכן לצאת עם אף אחת עד שאת הגעת עם הווגינה המופלאה שלך!
חשבתי לעצמי בראש והתעצבנתי אף יותר על עצמי.
אחרי כמות האלכוהול ששתיתי בחג המולד, החלטתי לתת לגוף להתנקות מעט ושתיתי במקום זה מיץ תפוזים.
אפילו אוכל לא הכנתי לעצמי לחג. התכוונתי לאכול את השאריות שמילה ותומאס הביאו לי כמה ימים לפני.
YOU ARE READING
לאחות את שברי הנשמה
Romanceסופיה חשבתי שעברתי הלאה, התקדמתי. זוגיות, עבודה...החיים שלי היו שונים משהיו. יכולתי לנשום לראשונה ולשחרר את אותו רגש שליווה אולי כמעט את כל חיי. עד שהוא הגיע בחג המולד עם הבחורה האחרונה שציפיתי לה, וכבר לא יכולתי לברוח ממנו או מהאמת שנזרקה לי בפרצוף...