אקסל
מה קמילה חשבה לעצמה כשהיא הציעה את הדאבל דייט הזה? רציתי לנער אותה כשהיא הגיעה הביתה מחייכת וסיפרה לי על הערב שארגנה. מכיוון שגם ככה הדאגתי אותה עם ההתנהגות שלי אחרי מסיבת יום ההולדת, החלטתי לא להראות לה כמה אני חושב שזה רעיון רע. ידעתי שהדבר הטוב ביותר עבור כולנו היה להתרחק מסופיה ולהימנע לחלוטין מפגישות אתה. נראה היה שהוצאנו אחד מהשנייה את הרע ביותר, והטעויות שעשיתי היו בלתי ניתנות לתיקון.
העבר תמיד ירדוף אותנו.
הייתי חסר סבלנות כל היום בעבודה, ולשמחתי כולם הבינו את הרמז והתרחקו ממני כי הייתי לעיתים רחוקות כזה. היה קשה להוציא אותה מהכלים, אבל גם לי היה גבול. איכשהו דווקא סופיה הצליחה לגרום לי להתקרב לגבול הזה יותר מאי פעם.
קמילה ביקשה שאאסוף אותה מחנות הספרים, וסופיה הייתה אמורה להגיע מביתה מכיוון שהיא עבדה במשמרת בוקר ואחריה היא הלכה לאמן. למה ידעתי את הלו"ז שלה בעל פה? לא היה ברור לי. אולי בגלל שקמילה חזרה עליו כמה פעמים כשניסיתי לתכנן ארוחות ערב או צוהריים.
ולא רק סופיה הייתה הבעיה.
לא הצלחתי להבין למה היא בחרה לצאת עם הצנון שאמור היה להצטרף אליה. הוא היה חסר חיים לגמרי לעומת סופיה. הוא לא התאים לה כלל.
למה תומאס לא אמר על כך דבר?
קמילה כבר המתינה לי מחוץ לחנות, לבושה שמלת סוודר באורך קצת מעל הברך, ומעיל גשם שחור. על רגליה היא נעלה מגפי עקב שחורות וגבוהות. היא הייתה מרשימה, ולא יכולתי שלא לשים לב למבטים של הגברים עליה. היא נראתה אקזוטית עם עורה השחום ושיערה השחור, והביטחון העצמי שהיא שידרה גם כשהיא עמדה בדממה היפנט לא מעט אנשים.
אז למה משהו מרגיש שגוי?
קלטתי את המחשבה עוד לפני שהספקתי להדחיק אותה. ניערתי את ראשי ונמנעתי מלהעביר את ראשי בשיער המעוצב. כשחניתי ליד קמילה, היא מיד הלכה למושב הנהג וכשהיא נכנסה לרכב, ריח הבושם המתוק שלה מילא את כולו.
"היי." היא חייכה ונישקה אותי, שפתיה משוחות בגוון אדמדם שהחמיא לה מאוד.
"איך את?" שאלתי אותה והתחלתי לנסוע.
היא שיתפה אותי ביום שהיה ולאחר מכן שאלה גם אותי איך עבר עליי היום. לא רציתי לספר לה שבגלל הדאבל דייט שהיא קבעה, היום היה בלתי נסבל אז פשוט עניתי לה שזה היה יום משעמם ושגרתי למדי. לאחר מכן המשכנו לשוחח עוד קצת על סדרה חדשה שעמדה לצאת בסוף השבוע ותכננו לצפות בה יחד. כשהתחלנו להתקרב לבר, התחלתי לחפש חנייה ומצאתי אחת לא רחוק מהכניסה. אחרי שחנינו, הלכנו כמה דקות לבר וכשהגענו עלינו במדרגות ונכנסנו פנימה, הופתעתי לראות שהוא ריק למחצה. הסתכלתי סביבי, מזהה את המקום וגם את הברמן. נופפתי לכיוונו אך הוא הביט בי כאילו חרבנתי על הנעל שלו והמשיך לנקות את הבר. הופתעתי מהתגובה שלו אבל לא ייחסתי לה חשיבות.
YOU ARE READING
לאחות את שברי הנשמה
Romanceסופיה חשבתי שעברתי הלאה, התקדמתי. זוגיות, עבודה...החיים שלי היו שונים משהיו. יכולתי לנשום לראשונה ולשחרר את אותו רגש שליווה אולי כמעט את כל חיי. עד שהוא הגיע בחג המולד עם הבחורה האחרונה שציפיתי לה, וכבר לא יכולתי לברוח ממנו או מהאמת שנזרקה לי בפרצוף...
