סופיה
הימים התחילו להתארך וקרני שמש מפנקים פרצו מידי פעם מבעד לעננים הכבדים. בימים הבודדים האלה, הורגש האביב שעמד להגיע.
האנשים סביבי התעייפו כבר מהחורף והחושך, ולא הפסיקו לרטון על הגשמים, וככל שחוו יותר ימים של אור, כך התסכול עלה.
אותי לא עניין מזג האוויר. לא היה אכפת לי האם השמש תזרח או לא.
כל מה שחשבתי עליו זאת מסיבת ההפתעה לאקסל, שעזרתי בארגונה והייתה אמורה להתקיים בשבוע הראשון של אפריל.
כלומר נותרו רק ימים בודדים עד לאירוע.
הקוצים ברגליים הלכו והחמירו את דקירותיהם, ומצב רוחי היה קודר מהרגיל. נבחתי על ססיליה כי השאירה את המחבת על הכיריים וגם ניתקתי לאוליבר בפנים כי הוא החליט להתווכח אתי על איזו שטות שכלל לא זכרתי מהי.
הייתי פקעת עצבים.
ולא רציתי להיות במסיבת ההפתעה הזאת.
לא הייתה לי שום ברירה.
קמילה הזמינה בית קיץ ביוטלנד, וזה דרש מאיתנו מאמץ לא קטן כדי להגיע אליו. התפקיד שלי היה לדאוג לכך שכולם יגיעו בזמן עם כל האוכל והאלכוהול שנדרש מהם. לא אכחיש, חבריו של אקסל קיטרו- בין היתר גם תומאס.
"למה אי אפשר היה למצוא מקום קרוב? אני בטוח שיש כאן מספיק בתי קיץ." אחי כמובן צדק, אבל קמילה כל כך התלהבה מהבית, שלא יכולתי להתנגד לה.
ביום האירוע אני וחבריו של אקסל, ביניהם משפחתי, היינו בדרכנו לבית הקיץ שקמילה סגרה. כשהגענו אליו, הרוח שנשבה הייתה חזקה, והקרבה לים הגבירה אותה אף יותר. מבלי להתעכב על יופיו של בית העץ המודרני, נכנסנו פנימה. המקום היה רחב ידיים, עם מרחבים בהירים מעץ. בקצה החדר נגלו חלונות שנפרשו על כל הצד החיצוני של הבית, וצפו על מרפסת קטנה שמעברה הים האפור והסוער. הבנתי למה קמילה בחרה דווקא בבית הקיץ הזה. הוא היה מושלם עבור אקסל.
"נעשה סיבוב?" לואיז הציעה והניחה את הדברים שהיו בשתי ידיה. הנהנתי, עדיין לא שקטה ממה שנאלצתי לעבור בחודשים האחרונים.
הלכתי בדממה אחרי גיסתי וחברותיי וביחד שריינו חדר עבור כל אחת מאיתנו. מכיוון שהגעתי ללא אוליבר, אני ומאיה קבענו לחלוק את החדר המרוחק ביותר, זה שליד הסאונה.
"אני הולכת לנצל את הסאונה הזאת כמו שצריך!" מאיה הכריזה ומחאה כפיים. "בואו נלך לבדוק האם יש פה גם ג'קוזי."
יצאנו דרך המרפסת וירדנו במדרגות, עוטפות את עצמנו במעילנו. נכנסנו לתוך מבנה נוסף, שהיה קטן יותר, ושם היה ג'קוזי ליד החלון אל מול הים ובריכה גדולה עם מקפצה ואפילו מגלשה קטנה.
גם המבנה הזה היה מוקף חלונות גדולים. נראה היה שהבית הזה היה בנוי מחלונות ולא מקירות וזה בדיוק מה שייחד אותו. הרגשתי קרובה לים ולטבע שסביב.
YOU ARE READING
לאחות את שברי הנשמה
Romanceסופיה חשבתי שעברתי הלאה, התקדמתי. זוגיות, עבודה...החיים שלי היו שונים משהיו. יכולתי לנשום לראשונה ולשחרר את אותו רגש שליווה אולי כמעט את כל חיי. עד שהוא הגיע בחג המולד עם הבחורה האחרונה שציפיתי לה, וכבר לא יכולתי לברוח ממנו או מהאמת שנזרקה לי בפרצוף...
