סופיה
לא יכולתי להתחמק מארוחת הערב שמילה הזמינה אותנו אליה. חיפשתי תירוצים, אפילו שקלתי להמציא מחלה או יותר גרוע- לחלות באמת, אבל ידעתי שזה יגרום לתומאס לבוא אליי ולנדנד לי כמו שנהג לעשות על כל צינון פשוט שחטפתי. גם אוליבר שמח מההזמנה והסכים מיד. לא לעיתים קרובות זה קרה. היה נוח להשאיר את מערכת היחסים שלי עם אוליבר פרטית ואישית, מבלי לערב את משפחתי וחבריי בה. הוא לא לחץ עליי, אבל זיהיתי את האכזבה על פניו בכל פעם שסיפרתי לו על המפגשים שלי עם האנשים הקרובים אליי.
אוליבר חזר מאולבורג כשבוע אחרי ערב השנה החדשה ומהר מאוד מצאנו שוב את שגרת הזוגיות שלנו. בימים בהם שנינו היינו פנויים, נפגשנו אצלי, עם יין, ארוחת ערב שהוא הכין וסרט שבחרתי. הערבים והלילות היו נעימים, והפיחו מעט חיים בשגרה שלי שהפכה לאפורה כמו שעות היום הקצרות.
אבל לא יכולתי לחזור למי שהייתי לפני אותה ארוחת צהרים בחג המולד.
אותו יום ששינה את כל מה שחשבתי שאני יודעת עליי ועל אקסל ועל מערכת היחסים שלנו לאורך השנים.
הוא המשיך להגיע מדי פעם לחנות כדי לקחת את קמילה לארוחת צהרים, וניסה גם לפתח שיחה. על מה, לא זכרתי. הייתי עסוקה מדי בלהתעלם מקיומו ובהמשך גם בלחמוק למחסן בכל פעם שראיתי אותו מתקרב.
אבל הקור שעטף אותי בכל פעם שהם יצאו מהחנות שלובי ידיים, לא עזב את גופי עד סוף המשמרת. לא יכולתי שלא לצחוק על המלודרמטיות שלי בכל פעם שנאנחתי בכבדות בעבודה, בזמן שקראתי עוד רומן רומנטי שהסתיים בזוג מאוהב עד למעל הראש, רומן שבחרתי בכדי להסיח את דעתי מאקסל. בכל פעם שסיימתי עוד ספר, כשדמעות בעיניי, הבטחתי לעצמי שאני עוברת לספרי מתח.
הפרתי את ההבטחה הזאת שוב ושוב.
"ומה לא מוצא חן בעינייך בספר הזה?" שמעתי את קמילה, מדגישה את המילה האחרונה. הרמתי את מבטי וראיתי אותה שלובת ידיים, נשענת על השולחן עליו הקופה מונחת. על פניה חיוך רחב.
"מה? שום דבר! הספר הזה טוב." עניתי מיד והרמתי את הספר לפני שהחזרתי אותו לחיקי, משתדלת לא לאבד את העמוד שקראתי. כבר מספר פעמים.
"באמת? לפי מספר הפעמים שנאנחת, הנחתי שהוא גרוע במיוחד." היא המשיכה עם אותה הבעה משועשעת על פניה. "כמו כל הספרים שקראת לאחרונה."
"אני פשוט תהיתי..." לא ידעתי האם לשתף את קמילה במחשבותיי, לא בכולן בכל אופן, או לשקר מיד.
לבסוף בחרתי באמת. "הספרים האלה מספרים על האהבה המדהימה הזאת. למה הסופרות לא כותבות על האהבה הפשוטה, הנוחה, כזאת שאולי לא מעוררת פרפרים אבל נעימה."
מעולם לא חשפתי כל כך הרבה מידע, והרגשתי פגיעה מעט.
חיוכה של קמילה ירד מעט לפני שעלה שוב. משהו במבטה גרם לי לרצות להיעלם או להחזיר את מילותיי בחזרה.
YOU ARE READING
לאחות את שברי הנשמה
Romanceסופיה חשבתי שעברתי הלאה, התקדמתי. זוגיות, עבודה...החיים שלי היו שונים משהיו. יכולתי לנשום לראשונה ולשחרר את אותו רגש שליווה אולי כמעט את כל חיי. עד שהוא הגיע בחג המולד עם הבחורה האחרונה שציפיתי לה, וכבר לא יכולתי לברוח ממנו או מהאמת שנזרקה לי בפרצוף...
