לאחות את שברי הנשמה

פרק 32

סופיה

נשאבתי שוב לשגרה של עבודה, אותה שגרה שהכרתי לפני הפיצוץ הגדול.

להפתעתי הצלחנו לעבוד עם קמילה ולשמור על יחסים מקצועיים. לא הגעתי למקום העבודה באותה ההתלהבות כמו בהתחלה, אבל נהניתי למכור את הספרים, לקשט את חלונות הראווה ולקרוא את הרומנים בשעות השקטות.

גם קמילה התחבאה במשרד שלה ויצאה אליי רק כשהייתה צריכה. היא הייתה נחמדה מאוד, אבל עדיין שמרה על מרחק.

היא כן דאגה להזכיר לי שכואב לה על אקסל, ועל כך שהוא מתגעגע לתומאס.

לולא הכרתי אותה, הייתי חושבת שהיא אומרת את זה כדי לגרום לי להרגיש אשמה, אבל ידעתי שהיא באמת דואגת לאקסל, ואולי באיזשהו מקום היא קיוותה שאשפיע על אחי.

היא סיפרה לי שהם בחרו להיפרד מיד כשחזרתי לעבודה, וכשהתנצלתי היא אמרה שזה היה אמור לקרות כי הם לא התאימו אחד לשנייה. היא גם הוסיפה שהיא מבינה למה לא יכולתי לספר לה את האמת, ושהיא מצטערת אם ההתנהגות שלה עם אקסל מולי הכאיבה לי.

הבהרתי לה שאין לה על מה להצטער כי היא לא ידעה דבר ולא הייתה אמורה לדעת.

עדיין לא אזרתי אומץ להיפגש עם אקסל ולדבר אתו למרות שהשיחה שלי עם חברותיי המשיכה להדהד בראשי ולמרות דבריה של קמילה.

ידעתי שאין לי ברירה אלא לעשות זאת.

הייתי חייבת להמשיך הלאה, והפעם לתמיד.

ואולי...באיזשהו מקום קטן בליבי, גם דאגתי לו. מלבד אימו, תומאס ומדס היו המשפחה היחידה שלו. לא היה אף אדם קרוב יותר מהם אליו.

לא היה לי ספק בכך שמדס עדיין נותר בקשר עם אקסל וזה ניחם אותי מעט, אבל תומאס היה כמו אח לאקסל ולא רציתי לתאר לעצמי כמה קשה היה לו לאבד את תומאס.

"את יכולה לעשות את זה. את מסוגלת להיות בוגרת ולנסוע אליו." אמרתי לעצמי מול המראה שבמקלחת בביתי יום אחד אחרי העבודה.

התארגנתי במהירות, אפילו לא טרחתי להתאפר או להשקיע בלבוש. ידעתי שאם אישאר עוד דקה אחת נוספת בבית- שוב אשתפן כמו בכל הפעמים הקודמות שהבטחתי לעצמי לנסוע לאקסל.

מעולם לא הייתי בביתו של אקסל, כי הוא נהג לבלות בביתם של מדס ותומאס בעיקר. או לחילופין בברים או במסיבות.

ולמרות זאת ידעתי בדיוק היכן הוא גר.

אולי כי הייתי עסוקה בלעקוב אחריו כשעברתי לקופנהגן.

לא הייתי גאה בזה, אבל חיפשתי כל תירוץ ללמוד עליו עוד משהו חדש.

אקסל גר באחת השכונות החדשות של קופנהגן, מעבר חד מדירת השותפים שהיה מתגורר בה יחד עם מדס ותומאס לפני שהסטארט אפ שלהם הצליח והפך לרווחי מאוד.