לאחות את שברי הנשמה

פרק 35

אקסל

לא ראיתי את סופיה כבר כמה ימים. המשכנו להתכתב זה עם זו, אבל משהו היה חסר.

היא הייתה מרוחקת.

וגם אני לא העזתי להציע לה להיפגש.

חשבתי הרבה על מה שהיא אמרה, והצלחתי להבין למה היא התעצבנה. על פי התשובות שלי היה נראה שאני איתה כי זה היה נוח לי, ובכל מצב אחר לא הייתי בוחר בה.

לא ידעתי מה לעשות. אמרתי לה את האמת. לולא הריב עם תומאס, כנראה לא הייתי אוזר אומץ ומאפשר לעצמי להיכנע למה שהיה ביני לבין סופיה.

זה לא רמז דבר על היחס שלי לסופיה, זה רק הראה כמה פחדן הייתי.

האם סופיה הייתה ראויה ליותר מזה? בהחלט. אבל המחשבה לחזור לחיים כפי שהם היו לפני הלילות הרבים שבילינו יחד, הייתה מייסרת.

לא רציתי לחזור לחיים האלה.

לכן, אספתי את עצמי ואת הביצים שלי, וכתבתי לה.

אני: תרצי להיפגש הערב?

סופיה ענתה תוך זמן קצר.

סופיה: אני לא יכולה.

הלב שלי נפל מעט מטה.

אני: ומה לגבי הלילה? מחר בערב?

סופיה: אני לא יודעת מתי אסיים הערב. נדבר מחר?

אני: אוקי. מתגעגע.

סופיה לא ענתה לי על הודעתי האחרונה, והפאניקה התחילה להשתלט עליי. פחדתי שחוסר היכולת שלי לבטא את עצמי כמו שצריך הרסה הכול.

אתה יודע שזאת לא הבעיה. שיקרת לה ועזבת אותה.

"מה הפרצוף החמוץ?" מדס שאל מבעד לדלת שלי.

"שום דבר." עזבתי את הטלפון בצד וחייכתי לחברי.

"אתה נראה זוועה."

"גם אני אוהב אותך, אחי." חייכתי אליו במתיקות מעושה ומדס הניד בראשו.

"זורם למשחק היום? מקרינים אותו בבר לא רחוק מפה."

"תומאס מגיע?" שאלתי בחשש.

"לא." מדס אמר ואני נאנחתי. לו תומאס היה מגיע, מדס לא היה מזמין אותי.

"אתה יודע מה? כן, למה לא?" עניתי לחברי והוא חייך.

"נתראה." הוא הניח שתי אצבעות על המצח והרחיק אותן ממנו, כמצדיע.

המשכתי לעבוד, שולח מיילים ויוצר קשר עם לקוחות פוטנציאלים וגם עם לקוחות קיימים, וזה היה מספיק בכדי להעסיק אותי מהמצב עם סופיה.

אך הכול הדרדר כשהגעתי בערב לבר בו המתינו מדס, ניקולאי, ועוד כמה חבר'ה שלמדנו איתם באוניברסיטה. חבריי ישבו על הבר עם אוהדים אחרים. לא הייתי מעריץ גדול של כדורגל אבל צפיתי במשחקים מול קבוצות בינלאומיות.