לאחות את שברי הנשמה

פרק 17

סופיה

אחרי הסצינה של אוליבר בבר, לא יכולתי לשתוק. לאחר יום הולדתו של אקסל הכול היה טוב ביננו. כמו תמיד.

אבל הכול הדרדר ערב לפני הדייט המזורגג.

לא הצלחתי לעכל בכלל את גודל ההידרדרות.

אוליבר הגיע אליי עצבני ונסער כמו שמעולם לא ראיתי אותו. הנחתי שתי כוסות יין והוא סיים את הכוס שלו בלגימה אחת.

ואז הוא התחיל לספר לי על כך שהוא חייב לחזור לעיר הולדתו. וכשהוא הסביר את הסיבה נשארתי המומה, ללא יכולת להוציא מילה.

הסתבר שהיה לו ילד. ילד בן 4 שהוא בחר לא לספר לי עליו. ילד שעד אותו רגע התגורר עם אימו, שיום אחד החליטה שנמאס עליה להיות אם חד הורית ופשוט השאירה את הילד ולא אספה אותו מסביו, ההורים של אוליבר.

הוריו של אוליבר לא היו מוכנים לגדל את נכדם במקום אוליבר. אוליבר היה צריך להחליט האם הוא חוזר לעבור לגור בעיר שלו, או מעביר את הילד אליו.

באותו הזמן בו הוא דיבר וצעק וכעס על אם ילדו, שמעתי זמזום עיקש באוזניי.

אוליבר... אבא? יש לו ילד?

איך? למה?...

כשהתדהמה חלפה מעט, הכעס הגיע במקומה.

"יש לך ילד ולא חשבת לנכון לספר לי? לבת הזוג שלך?" קפצתי מהספה וצעקתי עליו.

"האם היית מוכנה לצאת אתי אם הייתי מספר לך שיש לי ילד?" אוליבר צעק בחזרה, אך לא קם מהספה.

"זה מה שאתה חושב עליי?" המשכתי לצעוק, לא מאמינה למה שאוזניי שמעו.

ראיתי שידיו של אוליבר עדיין מאוגרפות, אך הוא לא אמר מילה.

"מה עם יושר? כנות? כל אלה לא שווים דבר מבחינתך?" המשכתי לצעוק. "ומה אם לתת לי את האפשרות לבחור מה נכון לי?" הצבעתי על בית החזה שלי והוא המשיך לשתוק.

"מעולם לא הייתי פוסלת אותך בגלל העובדה שיש לך ילד, אבל אתה אפילו לא נתת לי את ההזדמנות הזאת לקבל החלטה! לקחת את זה ממני ושיקרת!"

המשכתי לפסוע הלוך ושוב.

"לא שיקרתי לך. רק לא אמרתי לך את כל האמת."

"כן? ככה אתה קורא לזה? הסתרת חלק גדול מחייך ממני! אנחנו ביחד יותר משנה ולא ראית לנכון להגיד לי שיש לך ילד בן 4?!"

"ואת לא הסתרת חלקים ממני? אה? מה עם אקסל? אל תחשבי שלא הבנתי שהיה ביניכם משהו!" אוליבר עבר לתקיפה, והבטתי בו כמו באדם זר. קפאתי במקום.

לא, זה לא בן הזוג שהכרתי. הוא היה שונה לגמרי.

לקחתי נשימה עמוקה, ואספתי את כל כוחותיי כדי לא לסלק את אוליבר מהבית בצרחות חזקות יותר.