לאחות את שברי הנשמה

פרק 19

סופיה

אקסל היה בכל מקום.

בעבודה, בביתם של מילה ותומאס ואפילו בסופר שעל יד הבית שלי.

לא ידעתי כיצד להתחמק ממנו. היה נדמה לי שהוא נמצא בכל מקום בו אני הייתי.

וזה התחיל להתיש אותי.

את ססיליה זה שעשע מאוד, אבל זה לא מנע ממני להמשיך ולהתלונן.

"סופיה, למה שלא תגידי לו שיפסיק לרגל אחרייך?" היא אמרה בייאוש אחרי אחד מהתקפי הזעם שלי עליו.

"אין לי הוכחות לכך שהוא מרגל אחריי! אם אני טועה, זה עלול להיות מביך מידי."

צפצוף הטלפון קטע את השיחה שלנו.

"רגע." לקחתי את הטלפון וכשהבעת פניי התקמטה, חברתי הביטה בי בשאלה.

"אם מדברים על החמור. הוא שלח לי הרגע הודעה." ערכתי מלחמת מבטים עם מסך הטלפון שלי, מצפה שבכל רגע שמו של אקסל ישתנה לכל שם אחר.

"נו? מה הוא כותב?" חברתי האיצה בי לשתף.

עיקמתי את אפי והראיתי לה את ההודעה.

היא הנידה בראשה כלא מאמינה ולראשונה הרוגז בפניה נתן ביטוי. "הוא לא באמת שלח לך את זה הרגע."

קמתי מהספה שלי והלכתי למטבח בדממה. פתחתי את בקבוק היין הקר והוצאתי שתי ככוסות מהארון ומזגתי לי ולססיליה. את הכוס שלי גמעתי בבת אחת.

"מי האידיוט חסר המודעות שמבקש מהבחורה שהוא זרק אחרי ששכב אתה, לקנות מתנת יום הולדת לחברתו הנוכחית?"

"אני חושבת שהגיע הזמן לשיחה רצינית אתו, כי זה לא בריא לך." ססיליה אמרה בקול כבד.

"איזו שיחה? הוא בן הזוג של הבוסית שלי, הוא החבר הכי טוב של אחי. הוא תמיד יהיה בחיי בין אם אני רוצה או לא."

"אבל זה לא אומר שאת חייבת לדבר אתו או להיות אתו בקשר." היא המשיכה לעמוד על שלה.

"היחסים בין כולנו..." נאנחתי ונשענתי אחורנית, עוצמת תוך כדי את עיניי. "חשבתי שהצלחתי לשים גבולות ביננו. הפכתי את ההתחמקות ממנו לאומנות."

"אני יודעת סופיה, אבל לפעמים מגיעות אלינו סיטואציות לחיים כדי שנוכל לפתור אותן אחת ולתמיד. יש לך שיעור לא פתור מול אקסל ואת צריכה להחליט שאת פותרת אותו."

סובבתי את ראשי וצחקתי.

"שוב אותם הדיבורים על תכנית נשמתית?" הצלחתי לחייך לעברה של חברתי.

"לא לא." היא אמרה אך המשכתי להתבונן בה עד שהיא נשברה. "אולי. את יודעת שאני לא יכולה לא להכניס את זה." היא צחקה ואז הרצינה בבת אחת. "יש משהו ביניכם, שקשה להסביר אותו." לא רציתי להסכים עם זה אבל ידעתי שיש משהו בדבריה. "עד שלא תסיימי את החלק הזה של חייך, אחת ולתמיד, לא באמת תוכלי להתקדם הלאה."