סופיה
אקסל ואני נכנסנו לשגרת מערכת היחסים ביננו מהר יותר משציפיתי. ביליתי לא מעט זמן בביתו, וגם הוא ביקר בביתי.
ציפיתי בכל יום לראות אותו אחרי העבודה. התשוקה ביננו הייתה משהו שלא ציפיתי ולא דמיינתי. לא יכולנו להוריד את הידיים אחד מהשנייה. אבל גם אהבנו לדבר אל תוך הלילה, להעלות זיכרונות או לצחוק על איזו סדרה מטופשת ששנינו אהבנו.
זה היה פשוט.
לפעמים פשוט מדי.
ואולי זה היה פשוט כי החלטנו לשמור על הקשר שלנו בסוד. אקסל לא רצה לפגוע בקמילה, ואני חששתי מתגובתו של תומאס שעדיין לא היה מוכן לשמוע על אקסל.
היה קל להתמקד רק בנו כשהעולם החיצוני לא התערב או התערבב אבל לא יכולתי להתכחש לחששות שעלו בי, ולחוסר היכולת שלי להאמין שאני באמת במערכת יחסים עם האדם שאהבתי כמעט כל חיי.
"למה דווקא עכשיו?" שאלתי אותו ערב אחד כששכבנו במיטה שלו.
"עכשיו מה?" הוא שאל בבלבול.
"למה עכשיו אתה מוכן להיות אתי, ולא אז?" לא ידעתי האם אני אוהב את התשובה או לא אבל השאלה הזאת המשיכה להדהד בראשי.
למה קמילה ולא אני. למה עכשיו ולא אז כששכבנו לראשונה.
"פחדתי, כמו שאמרתי לך. פחדתי מהתגובות של הסביבה. פחדתי לאבד את תומאס, אותך." הוא ענה בקול שקט. "ואני חושב שגם לא הייתי מוכן." הוא נשמע כן בתשובתו.
הלב שלי צנח אבל המשכתי למרות הכול. "וקמילה שינתה זאת?" היה קשה לי להוציא את המילים, גרוני התייבש ופניי בערו אבל הייתי חייבת לדעת את התשובה.
"אולי." הבטתי בו וראיתי אותו מסתכל על התקרה. "פגשתי אותה בתקופה שמיציתי את הסטוצים, בעיקר אחרי שראיתי את תומאס והאושר שמילה הסבה לו."
המשכתי להקשיב, מרגישה את פעימות לבי חזקות מאוד. "ואם הייתי מנסה שוב בתקופה הזאת, האם היית נותן לנו הזדמנות או לא?"
אקסל נאנח וזאת הייתה התשובה שלי. הרגשתי את הבעירה שבתחושת הדחייה שחשתי, ורציתי להתרחק מאקסל, לקחת רגע אוויר ולעכל את מה שהוא עדיין לא אמר.
"אני לא יודע. קמילה הייתה הבחירה הבטוחה עבורי."
ואני הייתי סיכון שהוא לא היה מוכן לקחת.
האהבה שלי לאקסל תמיד כיוונה אותי לסכן את הלב שלי פעם אחר פעם, האמנתי עמוק בפנים שנועדנו להיות יחד.
זה הוביל לשיברון לב אחרי שיברון לב.
אקסל לא חווה את זה, הוא לא הבין את זה.
"אז לולא תומאס היה מגלה את הכול, לולא הייתם רבים, לא היינו פה בעצם?" שאלתי אותו בקול שקט, מסתירה את הדמעות שאיימו לפרוץ.
YOU ARE READING
לאחות את שברי הנשמה
Romanceסופיה חשבתי שעברתי הלאה, התקדמתי. זוגיות, עבודה...החיים שלי היו שונים משהיו. יכולתי לנשום לראשונה ולשחרר את אותו רגש שליווה אולי כמעט את כל חיי. עד שהוא הגיע בחג המולד עם הבחורה האחרונה שציפיתי לה, וכבר לא יכולתי לברוח ממנו או מהאמת שנזרקה לי בפרצוף...
