לאחות את שברי הנשמה

פרק 36

סופיה

השמיים היו בהירים להפליא והים היה בגוון כחול עמוק ומהפנט.

"המקום הזה מזכיר לי את בית הקיץ בו חגגנו את יום ההולדת שלך." אמרתי בשקט לאקסל כשהרגשתי אותו מתקרב מאחוריי.

לא הבנתי למה מחשבותיי נדדו דווקא לרגע הזה.

"אני יודע. גם לי." הוא אמר באותו שקט וחיבק את מותניי מאחוריי.

השענתי את ראשי אחורנית, והרגשתי את בית החזה שלו עולה ויורד בכבדות.

"אתה מתוח." הערתי מבלי להסיט את עיניי מהים. הוא שאב אותי בקסם שלו בדיוק כמו אקסל, אך ידעתי שאם אכנס עמוק מידי אני עלולה לטבוע ולאבד את עצמי. תמיד חשבתי שזה יהיה פשוט וטבעי עבורי להיכנס למערכת היחסים עם אקסל אבל הבנתי שכשאני לא אתו, אני חווה חרדה יומיומית. לא סמכתי עליו שהוא לא יברח.

הבעיה הייתה שכשהיינו ביחד, זה היה פשוט כמעט כמו לנשום.

"את יודעת לגבי מה תהיתי?" הוא שאל פתאום והוציא אותי מהרהוריי.

"מה?"

"למה עזרת לקמילה בארגון המסיבה?" הייתה סקרנות כנה בשאלתו, שאלה ששאלו אותי לא פעם באותה תקופה.

"כי היא רצתה לשמח אותך כל כך..." עניתי. "לא יכולתי לסרב."

"גם אם זה הכאיב לך?" הוא הניח את סנטרו על ראשי והצמיד אותי אליו קצת יותר.

"כן."

הוא השתתק ולא הגיב על כך בהתחלה, למרות שכל כך רציתי לשמוע מה יש לו לומר על כך.

"הייתי כזה אידיוט." הוא אמר אחרי כמה רגעים.

הסתובבתי בתוך זרועותיו כדי להביט בו אך עיניו היו נטועות לים, עם אותה הבעה שניחשתי שהייתה גם עליי כשצפיתי בו.

"למה?" שאלתי אותו חרש ונגעתי בפניו בשתי ידיי כדי שיביט בי.

הוא הוריד את עיניו הצלולות אליי, הבעה קודרת בהן.

"כי הייתי עסוק בלברוח."

"ממני?" שאלתי בהבנה, יודעת בדיוק למה הוא מתכוון.

"ממך. מעצמי. ממה שידעתי שיכול להיות ביננו."

הוא לקח את כף ידי בכף ידו ומשך אותי לכיוון מדרגות העץ שהובילו לעבר החוף והים.

הלכתי אחריו, נושמת את האוויר המלוח. זרקתי את מבטי והצצתי בצדודית של אקסל, שיערו מתבדר ברוח ונראה שמתחוללת בתוכו סערה שהוא ניסה להילחם בה.

ומנגד, הוא היה שלו יותר ממה שראיתי אותו אי פעם. הוא לבש על גופו חולצת טריקו שחורה ומכנסי ספורט כחולים ונראה שונה מאקסל שתמיד ראיתי.

הוא היה עצמו, ללא המסכות ששם עבור העולם שבחוץ.

ואני חושבת שהתאהבתי בו קצת יותר באותו רגע, אם זה היה אפשרי בכלל.