סופיה
חודשיים חלפו מאז חג המולד.
והם חלפו באיטיות מייסרת.
בכל בוקר התעוררתי לחשיכה ולקור שבחוץ, כשבעצם חלמתי על שמש וחוף ים שבו אוכל להשתרע בהנאה שלי. אך רצונות לחוד ומציאות לחוד. הייתי צריכה להתמודד עם כל גווני האפור שקופנהגן התאפיינה בהם.
בקושי רב הוצאתי את עצמי מהמיטה לאימון שהייתי אמורה להדריך בבוקר, ולא ידעתי איך אמצא את הכוחות לרקוד או לשמח את המתאמנות שלי. פתחתי את הארון והוצאתי ממנו את הבגדים העליזים ביותר שלי- כתום וירוק עז שהשתלבו יחד טוב יותר משציפיתי.
לבשתי מעל בגדי הספורט בגדי חורף חמים ואספתי את שיערי לפקעת הדוקה ויצאתי לדרך.
"למה. קר. כל. כך." ברברתי לעצמי מתחת לצעיף שכיסה את פניי, ומיהרתי להיכנס לרכבת התחתית החמימה. הגעתי לעבודה במהירות, מקשיבה לפודקאסט על סדרת הספרים החדשה שהתחלתי לקרוא. הדיונים על התגברות על אקסים ומציאת אהבה חדשה היו ארוכים משציפיתי, למרות שכמעט ולא הוזכרו אקסים, לפחות לא בספר הראשון, אבל לא יכולתי שלא לחשוב על כך שאני חייבת להתאפס ולהפסיק לחשוב על אקסל בכל דקה פנויה(ולא פנויה) שהייתה לי.
יותר מהכול שנאתי את המחשבות עליו כשאוליבר ניסה לגעת בי. הוא היה עדין ומתחשב, תמיד שם בעדיפות ראשונה את ההנאה והעונג שלי אבל בכל פעם שהוא נישק אותי בשפתיי או על גופי, חשבתי על אקסל ושפתיו ופיו המעצבן שהוציא אותי מהכלים.
פעם זה היה אחרת.
פעם הייתי מקשיבה לכל מילה שלו בשקיקה, ולא העזתי להתנגד לו או לדבריו. כל מה שהוא רצה- הייתי.
ופשוט הייתי שם.
ועכשיו... הייתי כמו איש שלג זועם בכל פעם שהיה בסביבתי.
לשמחתי מאז אותה ארוחת ערב איומה, לא התראיתי עם אקסל. הוא נמנע מלהגיע לחנות, וגם קמילה דיברה עליו מועטות. תהיתי מה קרה ביניהם וחששתי שאולי הם נפרדו.
לא הייתי צריכה להמתין לתשובה זמן ארוך.
אחרי שסיימתי לאמן שני שיעורים בבוקר, הרגשתי את מצב רוחי מתרומם. התנועה והחיבור לנשים שאתי העניקו לי את האנרגיה שהייתי זקוקה לה.
כל האנרגיה ירדה ברגע שהגעתי לעבודה וקמילה ניגשה אליי בבקשה שלא ציפיתי לה.
"סופיה, אני יודעת שזה לא מעט לבקש אבל..." היא הביטה בי בעיניים מתחננות כמעט. מעולם לא ראיתי אותה כך, ובאותו רגע הייתי מוכנה גם למכור לה את הכליה שלי אם היא הייתה צריכה.
טוב אולי הגזמתי, הייתי קשורה למדי לכל איבר ואיבר בגופי, אבל קמילה באמת נראתה טרודה.
"תוכלי לעזור לי בארגון יום ההולדת של אקסל?"
YOU ARE READING
לאחות את שברי הנשמה
Romanceסופיה חשבתי שעברתי הלאה, התקדמתי. זוגיות, עבודה...החיים שלי היו שונים משהיו. יכולתי לנשום לראשונה ולשחרר את אותו רגש שליווה אולי כמעט את כל חיי. עד שהוא הגיע בחג המולד עם הבחורה האחרונה שציפיתי לה, וכבר לא יכולתי לברוח ממנו או מהאמת שנזרקה לי בפרצוף...
