אקסל
"אז לכבוד מה הביקור המפתיע הזה?" קמילה התחפרה בין זרועותיי בזמן שהחזקתי את המטרייה המיותרת בידיי, מתכופף קלות.
הרוח הייתה חזקה והגשם הכה בנו מכל כיוון. לא חשבתי עד הסוף כשהחלטתי לקפוץ לארוחת צוהריים ספונטנית עם קמילה.
"אני לא יכול להזמין את בת הזוג שלי לארוחת צוהריים?" שאלתי ולחצתי בחיבה על ירכיה העסיסיות. היא הייתה פצצה אמיתית ומה שמשך אותי אליה הייתה העובדה שהיא ידעה זאת והייתה גאה בכך.
"אתה יכול." היא צחקה בקול נמוך. "אבל זאת הפעם הראשונה שעשית את זה." היא זרקה ומשהו בבטן שלי התהפך.
כן, זאת הייתה הפעם הראשונה שזה קרה. הסתפקתי בארוחות ערב אחרי העבודה ובלילות בין הסדינים עד כה.
מהרגע שגיליתי שסופיה עובדת עם קמילה בארוחה אצל חברי תומאס, משקולת נפלה על בטני ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי.
העסקתי את עצמי בספורט ובסקס עם קמילה אבל ברגעים שעצרתי לחשוב חשבתי על המבט של סופיה כשהיא ראתה אותנו.
איזה אידיוט אתה.
היא הייתה בהלם. היא גם כעסה. הכרתי אותה היטב וזיהיתי את הכעס בעיניה ואת המתח בשפתיה כשהיא ניסתה לא לחשוף את רגשותיה.
תומאס הרגיע אותי שהיא בסדר אחרי כמות האלכוהול שהיא שתתה, אבל הייתי חייב לוודא זאת בעצמי.
לא הופתעתי מהיחס הקר שלה אבל לא יכולתי להתכחש לכך שזה הפריע לי.
לו יכולתי להחזיר את הזמן אחורנית...
"אז מה מתחשק לך לאכול?" קמילה העירה אותי ממחשבותיי ומיד העליתי את החיוך המפורסם שלי.
"אותך." קרצתי לה כשהיא סובבה את פניה אליי. היא גלגלה את עיניה אך עדיין חייכה. היא אהבה את זה בדיוק כמוני.
"תשמור את המחשבה הזאת לאחר כך." היא הרימה גבה ואז הרצינה שוב. "עכשיו אני מדברת על אוכל. אני רוצה אוכל אמיתי! לא כריכים ולא מתוקים. אוכל חם ומנחם." היא עצמה את עיניה, כאילו מדמיינת את הארוחה המושלמת עבורה.
"אז בואי נלך למסעדה הקטנה שמצאנו בסמטה ההיא, זוכרת?"
זאת הייתה ממש פנינה שמצאנו במקרה כשחיפשנו מקום לחטוף בו משהו מהיר. מה שקרה באמת היה שנשארנו שעות, בזמן שבעלי המסעדה המשיך להגיש לנו מטעמים מהמתכונים שעברו מדור לדור במשפחתו.
"כן!" קמילה הסכימה בהתלהבות. "וואו, זאת הייתה אחת הארוחות המדהימות שאכלתי!"
עוד דבר שאהבתי בקמילה, היא לא התביישה באהבה לאוכל. היא התענגה על אוכל בדיוק כפי שהיא התענגה על כל דבר שהיא עשתה בחייה.
הייתה בה תשוקה שנמשכתי אליה כמו עש לאש.
פנינו לסמטה פנימית, לא רחוק משדרת הקניות הראשית ושמחנו לראות שהמסעדה פתוחה. בעל המסעדה ברך אותנו בחיוך רחב כשזיהה מי אנחנו והתחיל להמליץ לנו מה כדאי לנו לבחור באותו יום.
YOU ARE READING
לאחות את שברי הנשמה
Romanceסופיה חשבתי שעברתי הלאה, התקדמתי. זוגיות, עבודה...החיים שלי היו שונים משהיו. יכולתי לנשום לראשונה ולשחרר את אותו רגש שליווה אולי כמעט את כל חיי. עד שהוא הגיע בחג המולד עם הבחורה האחרונה שציפיתי לה, וכבר לא יכולתי לברוח ממנו או מהאמת שנזרקה לי בפרצוף...
