לאחות את שברי הנשמה

פרק 21

סופיה

בערב שאחרי חנות התכשיטים, חזרתי הביתה ונפלתי. נפלתי פיזית. החלקתי במורד הדלת ואספתי אליי את ברכיי וחיבקתי אותן חזק, מתייפחת על הרצפה ולא מאמינה למה שכמעט קרה.

אקסל עמד לנשק אותך, ואת כמעט נכנעת.

לא יכולתי להאמין לכך שכמעט בגדתי בקמילה. ויותר גרוע, כמעט בגדתי בעצמי.

הבטחתי לעצמי לא להישבר יותר בגלל אקסל, אך הפרתי הבטחה אחת. לא רציתי להפר עוד הבטחות ולהמשיך לסמוך עליו ולהמשיך לחיות באותו חלום בו חייתי כשהייתי צעירה.

הגרון שרף והעיניים צרבו, אך הדמעות סירבו להפסיק.

הוא קנה שרשרת שסימלה את אהבתו לקמילה, אבל הוא כמעט נישק אותי ברכב.

למה הוא ממשיך לייסר אותי?!

לא יכולתי אפילו לזעוק, האבל שהרגשתי התעורר שוב כאילו הוא מעולם לא נעלם.

לא זכרתי איך הצלחתי להתרומם על רגליי ולדדות לעבר המיטה שלי. גם לא זכרתי איך קרסתי על המיטה ונרדמתי. השינה הייתה טרופה ומלאה בחלומות על אקסל וקמילה מחליפים טבעות. עליי בשמלה שחורה קצרה בחוף ים קפוא.

זכרתי היטב את הקור שהרגשתי, ואותו קור הוא זה שהעיר אותי משנתי.

התעוררתי אחרי שישנתי 12 שעות ברציפות, וראיתי אינספור שיחות שלא נענו.

מחקתי את התזכורות לשיחות שפספסתי והתחלתי להתלבש למשמרת שלי בחנות הספרים. לא הייתי מוכנה לראות את קמילה אבל הייתי חייבת לאסוף את עצמי ולהתקדם.

לבשתי ג'ינס פשוט וסוודר רחב, לא טרחתי אפילו לסדר את שיערי. אספתי אותו לפקעת מבולגנת, נעלתי את נעלי ההליכה שלי ויצאתי לדרך. מזג האוויר התחיל להתחמם, סוף סוף נראה כי האביב החליט להגיע. השמיים היו כחולים עם מעט עננים בהם, מבשרים על חדשות טובות.

חבל שהחדשות הטובות הן לא עבורי.

נאנחתי והתחפרתי עמוק יותר בסוודר שלי, חרדה מהרגע שאכנס לחנות ואראה את קמילה.

אולי אני צריכה להתפטר? תומאס מזמן עמד על כך שאמצא מקום עבודה אחר...

לא. אמרתי לעצמי בראשי. אני לא אברח. הייתי כאן קודם.

עם תחושת הכעס על כך שאקסל בא ושוב הפך את כל חיי על פיהם, נכנסתי לחנות. קמילה הייתה עם לקוחה ומישהי שנראתה כמו בתה, וכשראתה אותי נכנסת היא נופפה אליי בהיסח דעת והמשיכה להמליץ על הספרים. ראיתי אותה עושה את זה אינספור פעמים. ככה בדיוק הגעתי לעבוד בחנות הזאת- הייתי עוד אחת מהקוראות.

הנחתי את התיק שלי בחדר האחורי וניגשתי לקופה, בודקת את מצב המכירות לאותו היום.

אפס.