My Prisoner

פרק 3

״מה-ה? מה?״ אני אומרת ברעד , עיניו הכחולות מביטות בי בשעשוע , החתך שהיה לו על הלחי ביום שהציל אותי הפך להיות צלקת קטנה , ידיו משולבות על חזהו ועיניו לא יורדות מעיניי. מה הוא עושה פה לעזאזל?
״מה? מה?״ הוא אומר וחוזר אחריי.
אני מתעשתת במהירות ומשלבת את ידיי על החזה שלי, אני מביטה בגופו השרירי , הוא לבוש בחולצה שחורה פשוטה וגינס שחור , הוא נראה אפילו טוב יותר בלי מדי בית הכלא.
״מה אתה עושה פה?״ אני אומרת בבטחון , מנסה להעלים את הזרמים שעיניו שולחות לגופי. איך הוא הגיע לפה? מי נתן לו להכנס?
פניו הרצינו והוא התקדם אליי.
״מסתבר שילדה בלונדינית וסקרנית להחריד מרגישה שהיא חייבת לי על זה שהצלתי את חייה , ועכשיו היא חושבת שהיא יכולה להציל אותי.״ הוא אמר בארסיות וליבי מפסיק לפעום לרגע. למה הוא מדבר אליי ככה?
״אני לא מרגישה חייבת לך, אני רק רוצה לעזור״ אמרתי בקול רועד טיפה , הוא התקדם עוד צעד אליי כך שפניו היו סנטימטרים ספורים מפניי. הוא הזיז קצוות שיער מפניי וקירב את פיו לאוזני. נשמתי נעשת כבדה וליבי עוד שניה יוצא מהחזה שלי .
״אני לא צריך את העזרה שלך. אני לא רוצה את העזרה שלך. אל תתעסקי בעיניינים שלא שלך. הבנת בלונדה?״ הוא לחש בקול מאיים לאוזני , גורם לקול הפתעה לצאת מפי. זה לא מה שציפיתי שיקרה , הבחור שהציל אותי בכלא היה הרבה יותר נחמד וטוב לב, זה לא הריאן שהציל אותי. אני נושמת בכבדות ומנסה להעלים את הגוש שיש בגרוני, למה הוא מתייחס אליי ככה?
התרחקתי צעד קטן ממנו והבטתי בפניו , אני מרגישה כרגע אכזבה , וזה הרגש שאני מעבריה דרך עיניי, אני מאוד מקווה שהוא רואה את זה.
״אוקיי״ אמרתי ונשכתי את שפתי התחתונה, אני לוקחת את רגליי ויוצאת במהירות מהמטבח לכיוון חדרי.

״בן זונה״ אני לוחשת אל תוך הכרית ולא מפסיקה לחשוב על כמה שלא הגיע לו כל המחשבות שחשבתי עליו בבית החולים , על זה שצעקתי על ליאם , על זה שליבי לא הפסיק לדאוג לו. לא מגיע לו כלום.
דפיקה נשמעה בדלת וקוטעת את מחשבותיי, ״כן?״ אני אומרת ומנגבת דמעה בוגדנית שזלגה מעיניי.
״יש לי חדשות בשבילך״ ליאם אמר מרוצה והתיישב על המיטה שלי. אני שותקת ונותנת לו לבשר לי את הבשורה.
״הצלחתי להוציא את ריאן מהכלא , אל תשאלי איך. אבל יש תנאי אחד, אסור לו לצאת משערי הבית שלנו. הוא צריך להשאר בשטח ביתנו עד שנוכיח שהוא חף מפשע.״ ליאם אומר , מה?? ״הוא הולך לגור פה?״ אני אומרת בשוק , הוא לא יכול לגור פה! עיניו הירוקות של ליאם , שזהות לשלי מביטות בי בבלבול, ״את לא מרוצה? את זאת שכל כך רצית להוציא אותו משם בכל תנאי״ הוא אומר , הוא צודק. אני לא יכולה לאכזב אותו אחרי כל המאמצים שעשה. אני מנענעת מראשי ומיד מעלה חיוך קטן ומזוייף על פניי, תמיד הייתי טובה בזה. ״זה קצת שוק אבל תודה ליאם , אין כמוך.״ אני אומרת ועוטפת אותו בחיבוק , אני מניחה את ראשי על כתפו החזקה וחושבת על איך אני אתמודד עם זה שריאן כל כך קרוב אליי.

*************

אני מביטה על השעון שעל השידה והשעה 3:00 , אמצע הלילה ואני עדיין מתהפכת במיטה , השמיכה מעיקה עליי ואני בוטעת בה בכוח עד שהיא נופלת לרצפה. אני נאנחת ושוכבת על הגב , מנסה להרדם אך ללא הצלחה. אני מחליטה לרדת למטה ולשתות כוס מים, אולי זה יעזור להרדם.
ירדתי למטה ולפני שנכנסתי למטבח נעצרתי ליד המראה שנמצאת בפתח המטבח. אני לבושה בחולצת בטן לבנה כך שאני יכולה לראות את הצלקת המכוערת על בטני. אני מעבירה את ידי בצלקת ונגעלת, למה זה קרה לי? הבטן היפה והמעוצבת שלי נהרסה בגלל צלקת מכוערת שתשאר לי לנצח.
״הבטן שלך יפה גם עם הצלקת הזאת״ אני שומעת את קולו וקופצת בבהלה , אני מסיטה את מבטי לכיוונו , הוא לבוש רק במכנס כך שהחזה השרירי שלו וכל הקעקועים שעליו חשופים לפניי. מה שהוא אמר גרם לליבי להחסיר פעימה אבל אני מתעלמת , אני פונה אל המטבח ומתעלמת מקיומו. אני שומעת את צעדיו נכנסים אחריי למבטח אך אני לא נותנת לזה יחס, אני מוציאה כוס זכוכית קטנה ומוזגת אליה מים קרים. ״את לא תצליחי להתעלם ממני לנצח בלונדה״ הוא אמר מאחורי גבי. נכון אני לא אצליח , אבל בינתיים אני לא מתכוונת לתת לו יחס וחשיבות בחיי. אני אתנהג כאילו החיים שלי נשארו אותו הדבר לפני שהוא נכנס לחיי.
אני מסיימת לשתות את המים ומתכוונת לצאת מהמטבח אך ידו אוחזת בידי וגורמת לי להסתובב אליו. ״תעני לי כשאני מדבר אלייך״ הוא אומר באיום ועיניו משדרות זעם. אני לא עונה , עדיין שותקת. הוא מגחך וזורק לעברי מבט מלא כעס ״אני הולך לגור פה עד הודעה חדשה, את יודעת?״ הוא שואל את מה שאני כבר יודעת ואני כבר לא מתאפקת. ״בדיוק. זה הבית שלי. החוקים שלי. שלא תעז לדבר אליי ככה יותר , כפוי טובה אחד.״ אני אומרת בשיניים חורקות , אני לא אתן לו את התענוג לראות אותי עצבנית או שבורה.
מבטו נעול על פניי , אני מנסה לקרוא אותו אך לא מצליחה, הוא האדם הכי מסתורי שראיתי בחיי.
אני לא נותנת לו עוד הזדמנות לדבר או לענות לי , אני מסתובבת ויוצאת מהמבטח. יש לי דה ז׳ה וו מהבוקר אבל עכשיו אני מרגישה הרבה יותר מסופקת שדיברתי עם ביטחון והבהרתי לו טוב מאוד איפה המקום שלו. רחוק ממני.