My Prisoner

פרק 26

״וואו את מושלמת״ ג׳וני אמר לעברי מהרכב הכסוף אחרי שבחן את גופי בריכוז. נכנסתי לרכב , חייכתי אליו חיוך רחב ונישקתי ללחי שלו. ״תודה״ אמרתי בשקט.
הוא בחן את פניי בבלבול ״מה קרה?״ הוא שאל. ״כלום..״ אמרתי והשפלתי את ראשי. זה שקר. המועקה שיושבת על החזה שלי בעקבות מה שקרה עם ריאן הורגת אותי. אני לא רוצה שנריב שוב, אני לא רוצה להיות רחוקה ממנו. למה הוא עושה את זה? אני הייתי חטופה! חיי היו בסכנה! חשבתי שלא נתראה יותר. וככה הוא מתנהג אחרי שהחיים נתנו לי עוד הזדמנות? מבזבז את הזמן שלו איתי בקנאה וכעס. למה הוא עושה את זה?!
״מה שזה לא יהיה.. אנחנו הולכים לשכוח ממנו. את תרקדי ותשתי ותשכחי מהצרות״ הוא אמר בחיוך קטן וחייכתי אליו חזרה. ״בוא נלך לאסוף את כריס.״ אמרתי לו והוא הנהן.

**********
״יאללה לחגוג!״ כריס צעקה ויצאה מהאוטו, אני וג׳וני צחקקנו ויצאנו מיד אחריה.
״כריס את יכולה לחכות שניה?״ שאלתי בשקט אחרי שראיתי שג׳וני נכנס , היא הביטה בי במבט שואל ודואג. ״מה קרה?״ היא לחשה והתקרבה אליי יותר. השפלתי את מבטי. ״ליאם אמר לך משהו על זה שיצאת למועדון? עם ג׳וני?״ שאלתי והבטתי בה בעצב , היא הביטה בי באי הבנה והנידה בראשה. ״הוא אמר לי לשמור על עצמי, ולא לשתות כל כך הרבה.. הוא יודע שג׳וני ידיד שלי, למה שיגיד לי משהו עליו?״ היא שאלה מבולבלת. לא רציתי לענות לה. למה ליאם לא עשה סיפור מזה שכריס יצאה וריאן כן? אז הוא ראה אותנו הולכים ברחוב יחד , אז מה? איך אני אמורה להנות כשאני יודעת שהוא כועס עליי?
״ריאן אמר לך משהו?״ היא שאלה בשקט וליטפה את שיערי , הנהנתי. ״הוא פקד עליי לא לצאת. אבל אני ממש לא אחת שיתנו לה פקודות.״ אמרתי בכעס וכיווצתי את אגרופיי בזעם. כריס גיחכה בזלזול. ״הוא רציני?!״ היא שאלה אל האוויר בכעס ומיד התאפסה. היא אחזה בכפתיי והביטה אל תוך עיניי. ״אנחנו הולכות להכנס, ולשכוח מהכל. את הולכת להנות שמעת אותי?״ היא ציוותה עליי, אבל את הפקודה שלה אהבתי יותר מהפקודה של ריאן. ״כן כן המפקדת״ אמרתי בצחקוק והיא הצמידה אותי אליה בחיבוק. ״בקרוב מאוד הוא יבין שהוא אידיוט״ היא לחשה באוזני וחייכתי חיוך עצוב. זין על ריאן. זין על כולם. אני רוצה להנות.
״שניכנס?״ שאלתי והיא מיד קפצה ״כבר חשבתי שלעולם לא תשאלי״ היא אמרה ורצה אל עבר המועדון כשהיא צועקת ״הולכים להנות!״
פרצתי בצחוק. אני פשוט אוהבת אותה.

אחרי כמו ארבע או יותר שוטים של טקילה. מצאתי את עצמי ברחבת הריקודים רוקדת כמו משוגעת עם כריס וג׳וני. אנחנו נעים יחד בקצב המוזיקה, עצמתי את עיניי ונתתי לאלכהול ולריחות שבאוויר לעשות את שלהם. חייכתי חיוך רחב. אני אוהבת את ההרגשה הזאת. תמיד אהבתי אותה. אני וכריס נהגנו לצאת לפחות פעם בשבוע. אמא שלי הייתה שונאת את זה , אז הייתי מתגנבת החוצה מבלי שהיא שמה לב, וחוזרת שיכורה כשהעקבים בידיי ואני עולה במדרגות בצחקוקים.
זרועות חזקות וחסונות חיבקו את מותניי וקטעו את מחשבותיי.
החזקתי בהן חזק וגרמתי להן לרדת ממני במהירות. אני אולי רבתי עם ריאן, אבל לא אתן לאף גבר אחר לגעת בי. הגבר שאחז בי כנראה נעלם כי לא הרגשתי אותו יותר. המשכתי לרקוד לצלילי המוזיקה עד שרגליי התחילו להתעייף. התקדמתי לכיוון הבר ומה שראיתי בדרך אליו גרם לי לעצור ולקפוא במקומי.
ריאן, סמואל, ועוד כמה בנים ובנות שבינהין הייתה מליסה- שיושבת צמוד לריאן, ישבו בספות שבקצה המועדון. דמי רתח מזעם , אגרופיי מכווצות שוב. והרגשתי שאני מאבדת את זה.
אני מתקדמת אל עבר הבר ומבקשת מהברמן עוד שני שוטים של טקילה. הברמן מוזג לי אותן וקורץ לי, פתאום היה לי חשק לחייך חיוך פלרטטני. בלעתי את שני השוטים במהירות וכוסות השוטים השמיעו קול חזק כשהוטחו על הבר. חייכתי עוד חיוך פלרטטני לברמן וקמתי מהכיסא הגבוה. צחקקתי כשעוד שניה מעדתי בגלל ראשי שלא הפסיק להסתחרר. ״אני חושב ששתית מספיק להיום״ אמר לי הברמן בחיוך. ״הו הלילה עוד לא התחיל יפיוף״ אמרתי לעברו וצחקקתי. השתחררתי מאחיזתו וממבטו המובך עקב המחמאה שלי והתקדמתי אל כיוון הרחבה. אך במקום ללכת לרחבה רגליי לקחו אותי אל עבר הספות שישבו ריאן וחבריו.