My Prisoner

פרק 16

״אנחנו לא יכולים ריאן. מה עם מליסה?״ שאלתי בעצב, ״מליסה היא..-״ ״מליסה היא חברה שלך. כבר כמה שנים. אתה תעזוב אותה בשבילי? אני לא רוצה להיות הבחורה השניה.״ אמרתי והשפלתי את ראשי אל המים. הוא החזיק בסנטרי והרים את ראשי. ״את לעולם לא תיהי הבחורה השניה. את הבחורה היחידה בשבילי.. בחיים לא הרגשתי כך לאף בחורה. וכן אני אעזוב אותה, אני רוצה רק אותך.״ הוא אמר בכנות וגרם לבטני לתהפך במקומה. אני מכירה את ריאן חודש. חודש שכל מה שעשיתי היה לחשוב עליו, חודש שהוא הפנט אותי וגם לי להשתגע. איך אני יכולה להרגיש ככה כלפי מישהו אחרי חודש? איך הגעתי למצב שאני מאוהבת בו כל כך? שכל מה שאני רוצה זה להיות לידו..
רק עכשיו אני מעכלת שהוא לא גר אצלי יותר. הוא לא יפתח את הדלת שלי במסתוריות יותר. הוא לא יהיה שם בכל פעם שאבכה בגלל שון. מה אני אעשה בלעדיו?
״על מה את חושבת?״ הוא שאל וליטף את פניי. כנראה שתקתי ליותר מדי זמן.
״על כמה שתהיה חסר לי בבית..״ פי פלט. הוא הביט בי ברצינות וחייך. ״את תמיד מוזמנת לבוא לבית שלי ולריב איתי. מי יודע? אולי אלמד אותך לפתוח את הדלתות כשהן נעולות.״ הוא אמר ופרצתי בצחוק. חיבקתי את צווארו ונשקתי לשפתיו בעדינות.

״אני צריכה לחזור ריאן..״ אמרתי אחרי שישבנו על הדשא כמה שעות ודיברנו על כל דבר שעלה במוחנו. השמש שקעה והכוכבים האירו בשמיים. זה היה מראה יפייפה מהמקום בו אני נמצאת כרגע.
״לא.. בבקשה״ הוא אמר ואימץ אותי אליו. הוא שכב על הדשא וראשי הונח על החזה שלו. ליטפתי את הזרוע המקועקעת שלו ונשמתי את ריח הטבע.
״אני חייבת ללכת לדבר איתם על מה שקרה.״ אמרתי והרמתי את ראשי אליו. הוא הביט אל השמים , הוא חושב על משהו בריכוז. על מה הוא חושב?
״תבטיחי שתבואי לכתובת שהבאתי לך מחר.״ הוא אמר ועיניו נחתו על עיניי. נשקתי לשפתיו ולחשתי ״אני מבטיחה״.
קמנו מהדשא והתקדמנו לכיוון האופנוע. ״בפעם הבאה שאקח אותך לפה נכנס אל תוך הבית. אני מצטער שהמפתח לא עליי..״ הוא אמר וגירד את עורפו. צחקקתי והנהנתי. תחושה מחממת עברה בליבי כשאמר ׳בפעם הבאה׳ , זה אומר שתיהיה פעם הבאה.
ריאן התניע את האופנוע ועקף את המהירות המותרת. הידקתי את ידיי סביב בטנו והתפללתי שלעולם לא נרד מהאופנוע המפחיד להחריד הזה.

״אם קורה משהו תתקשרי אליי״ ריאן אמר אחרי שהקליד את המספר שלו בפלאפון שלי. ״איך זה הגיוני שאנחנו מכירים חודש ולא היה לי את המספר שלך?״ אמרתי בגיחוך ״הייתי כל היום בבית שלך, לא ממש היית צריכה פאלפון כדי לתקשר איתי.״ הוא אמר ונישק ללחיי.
״ניפגש מחר״ אמרתי וצעדתי לכיוון ביתי.
נכנסתי בשקט לביתי והתקדמתי לסלון. אולי יש שם מישהו?
עמדתי בפתח הסלון וראיתי את כולם. אבי, אימי, ליאם דון ולהפתעתי גם כריס שישבה ליד ליאם. העיניים של אימי נפוחות ואדומות. אבי מלטף את כתפה כדי להרגיע אותה. העברתי את מבטי לידו של דון, דם נוטף ממפרקי אצבעותיו , זה נראה כאילו הוא הרביץ למשהו. ליאם הביט בי במבט לא מובן וכריס קמה מהר ממקומה.
היא רצה אליי וחיבקה אותי בחוזקה. ״כל כך דאגתי״ היא אמרה והזיזה קצוות שיער מפניי. ״אני בסדר..״ לחשתי והסטתי את מבטי אל משפחתי בסלון.
״אני מצטערת שברחתי ככה מהבית-״ דבריי נקטעו כשאימי הצמידה אותי אליה בחוזקה. היא.. מחבקת אותי? עיניי נפערו בהפתעה, לאחר כמה שניות של התעשתות הרמתי את ידיי וחיבקתי אותה. דמעות חמימות עומדות בקצה עיניי.
״אני כל כך מצטערת.. אני הייתי עיוורת לכל מה שקרה לך. אני מבטיחה שאני אשתנה.. בבקשה תסלחי לי.״ היא התחננה ואני נותרתי בשוק. מה לעזאזל? כל מה שהצלחתי לעשות היה להנהן. זאת אמא שלי, כמובן שאתן לה הזדמנות לכפר על כל מה שעשתה..