My Prisoner

פרק 23

תודה לכל הבנות המפרגנות , רק אתן נותנות לי את המוטיבציה להמשיך!
תהנו!

״תודה לאל שאת בסדר״ הוא אמר בקול רועד מבכי אל תוך כתפי. הרמתי את ראשו והבטתי בו. הוא נראה כאילו לא ישן שבועות. מסכן שלי.
הצמדתי את שפתינו בחוזקה , נואשת להיות קרובה אליו כמה שיותר.
״סליחה שאני מפריע, אבל גם אני התגעגעתי לחבר שלי״ שמענו את הקול העמוק של סמואל.
ריאן הביט בו לכמה שניות , ומשניה לשניה חיוך רחב ומלא בהקלה נמתח על פניו.
הוא רץ אל סמואל ולקח את המפתחות של השרשראות שהיו אצל ידו המתה של האיש עם השפם. הוא שחרר את סמואל במהירות ומשך אותו אליו. סמואל קפץ אליו בחיבוק מוחץ וגרם לדמעה לרדת מעיניי.
ריאן איגרף את ידיו בחולצתו הדהויה של סמואל וקירב אותו יותר אליו. ״אני כל כך מצטער״ ריאן אמר לסמואל שוב ושוב בקול רועד.
״אם תגיד את זה שוב אני נשבע שאני קושר אותך בשרשראות האלה וחוטף לך את הבחורה״ סמואל אמר בציניות והצמיד את מצחו למצחו של ריאן וחייך. ריאן פרץ בצחוק וחיבק אותו שוב. זה נראה כאילו הם זוג.
״הם תמיד נראו כמו זוג אוהבים״ שמעתי את קולו המגחך של ליאם מאחוריי.
הסתובבתי אליו במהירות וקפצתי עליו בחיבוק. ״דאגתי לך כל כך״ אמר ליאם בקול מלא בדאגה. נשפתי בהקלה והתנתקתי ממנו. ״איך מצאתם אותנו?״ שאלתי , הוא הניד את ראשו ״זה לא משנה, העיקר הוא שמצאנו אותכם בריאים ושלמים״ הוא אמר והחזיק בפניי, הבטתי בו כמה רגעים בחיוך והסטתי את מבטי אל מי שעומד מאחוריו.
אוי ואבוי הוא נראה נורא. הוא פשוט עומד שם ובוהה בי. התקרבתי אליו באיטיות ועמדתי מולו מחכה שהוא יגיב.
״אתה לא הולך לחבק אותי?״ שאלתי והרגשתי את הבכי מגיע שוב. דון פרץ בבכי שקט והצמיד אותי אליו בחוזקה. נשמתי בכבדות והצמדתי אותו אליי אפילו יותר.
״בחיים שלי לא פחדתי ככה.״ הוא לחש אל תוך אוזני אחרי רגעים ארוכים של חיבוק מוחץ ודמעות שלא מפסיקות לזלוג.
״אני אנסה לא לעשות את זה שוב״ אמרתי בציניות וצחקקתי. ״אל תגידי את זה אפילו בצחוק״ הוא אמר , משך את שיערי לאחור בעדינות כדי שיביט בי. הוא הביט בי ברצינות והבנתי שהוא באמת פחד כל הזמן הזה. הנהנתי וחזרתי לחבק אותו.
״את מסריחה״ הוא אמר ופרצתי בצחוק. ״אתה אפילו יותר״ אמרתי והוא צחקק.
״איפה הוא?? הוא בסדר?״ שאל אדם שנראה בגיל של ליאם , שיערו הבלונדיני היה מבולגן על ראשו, ולפי עיניו התכולות והמוכרות הבנתי שמדובר בניק, אח של סמואל.
״הוא בסדר, הוא בפנים״ אמר ליאם והצביע אל כיוון החדר ששהיתי בו בזמן הזה, עדיין הצלחתי לראות מבעד לדלת אותו ואת ריאן קופצים אחד על השני בחיבוקים. זה גרם לי לחייך.
ניק רץ אל תוך החדר ובהה כמה שניות באחיו, כך גם עשה סמואל. כמה שניות אחריי הם כבר היו אחד בתוך החיבוק של השני, בוכים על כל הזמן שהם לא ראו אחד את השני וחיו בפחד ממה שהולך לקרות.
ריאן השאיר אותם לבד בחדר והתקרב אלינו , הוא העביר את מבטו אליי ובחן אותי מכף רגל ועד ראש, אני נראת בדיוק כמו שהוא ראה אותי בפעם האחרונה, רק מסריחה יותר, מלאת דם, ועם שיער פרוע ומלא בקשרים.
ריאן הצמיד אותי אל חיקו ונשק לראשי.
״חיבקת כבר את סמואל? הוא דיבר עלייך הרבה בשבוע הזה״ פניתי אל ליאם בשאלה. הוא חייך.
״כן הייתי איתו בזמן שאת ודון פה נראתם כמו פסלים״ הוא אמר.
״שתוק״ זרק אליו דון וליאם חייך, גם אני חייכתי.