My Prisoner

פרק 7

הסתובבתי באיטיות וראיתי אותו , שיערו הארוך החום והשופע נעלם ונשאר שיער קצוץ אך מחמיא, גופו יותר חסון מהפעם האחרונה שראיתי אותו ,עיניו הירוקות זהרו ובחנו אותי כפי שאני בוחנת אותו, חיוך צדדי עלה על פניו ״ללא ספק, הבחורה שלי״ הוא אמר וחייך, דמעות עומדות בעיניי וחיוך ענק עלה על פניי ״או מיי גאד דון!!״ אני רצה אליו וכורכת את רגליי סביבו , חיבקתי אותו הכי חזק שאני יכולה ״זה באמת אתה״ אמרתי כשדמעות יורדות, כמה דמעות בזבזתי בשבועות האחרונים לעזאזל?
״ילדה שלי איזה גדולה נהיית״ הוא לוחש לי באוזן.

״כמה זמן אתם הולכים להשאר ככה?״ ליאם אמר וחיבקתי חזק יותר את דון , אני לא מתכוונת לרדת ממנו. ״סתום את הפה ליאם״ דון אמר וצחקקתי ״חצוף נשאר חצוף״ אמר ליאם , הרגשתי את ידיו של ליאם מחזיקות במותניי ומורידות אותי מדון ״לא..״ אמרתי כשאני על הרצפה ״גם אני רוצה לחבק אותו ברשותך״ ליאם אמר וקפץ על דון , צחקתי צחוק מתגלגל כשאני רואה את דון מנסה להחזיק את ליאם .
הבטתי לרגע על ריאן , הוא הביט בי במבט זועם, מליסה מנסה להחזיק בידו אך הוא מזיז אותה ממנו , הוא לא מוריד את עיניו מעיניי, על מה לעזאזל הוא כועס עכשיו? מה לא בסדר עם הגבר הזה?

החזרתי את מבטי לשני הגברים שאני הכי אוהבת בעולם , הם צוחקים ומרביצים אחד לשני, כמו תמיד.. ״בוא שב דון״ ליאם אמר והוביל אותו אל הספה , דון התיישב וסימן לי להתיישב עליו, כך עשיתי.
״נו דון ספר יש בחורות יפות בלונדון?״ ליאם שאל וטפח על כתפו , דון צחקק ״כן כולן יפייפיות״ דון אמר והכה את ידו של ליאם ״שאני אתחיל לקנא?״ שאלתי בציניות את דון והוא חיזק את חיבוקו בי ״בחיים לא, את הכי יפה בעולם ואת הבחורה שלי״ הוא אמר וצחקקתי , הנחתי את ראשי בשקע צווארו ונתתי לעצמי להרגע מעט. זה דון שאני יושבת עליו, אני לא מצליחה לעכל.. התגעגעתי אליו כל כך.
הרמתי את ראשי מצווארו של דון ובחנתי את הסלון, ריאן לא נמצא. מליסה נמצאת והיא נראת די מהופנטת מדון.
קמתי מרגליו של דון , אמרתי לו שאני חוזרת עוד שניה והתקדמתי אל החצר. אני רוצה לדעת למה ריאן כועס עליי. שוב. למה לעזאזל אכפת לי ?!
כמו שניחשתי ריאן יושב על הספסל הפינתי האהוב עליו בחצר , התקדמתי אליו והנחתי את ידיי על מותניי. ״אני יכולה להבין מה עשיתי הפעם?״ שאלתי בעצבים והבטתי בו, הוא הביט בי חזרה במבט מזלזל , ״זה לא עיניינך״ הוא אמר והסיט את מבטו ממני לסיגריה שבידו ״זה כן עינייני ! אתה כועס עליי אני מכירה את המבט הזה שלך! נמאס לי משינויי המצב רוח האלה״ אמרתי , יותר נכון צעקתי עליו את עצביי , הוא נאנח והביט בי בייאוש ובזלזול ״אני עצבני בגלל שאת רוצה לגרש את מליסה מפה״ הוא אמר וגיחכתי בזלזול ״תפסיק לזיין לי את השכל ריאן!״ צעקתי והוא נעמד ״אל תדברי אליי כאילו אני אחד החברים שלך, אני לא דון הזה בשבילך״ הוא אמר בשיניים חורקות , ידיו מכווצות לאגרופים חזקים ועיניו נוצצות מזעם. ״נכון אתה לא דון. אתה לא מגיע לו לקרסוליים״ אמרתי ושילבתי את ידיי על חזי. מבטו הפך למבט בלתי ניתן לפיענוח ״ואתה יודע מה ריאן? שמליסה תשאר, עכשיו כשדון פה הוא ישמור עליי ממנה..״ התקרבתי לפניו והוספתי ״וממך״.