My Prisoner

פרק 10

״מ-מה?״ אמרתי ברגש שאפילו אני לא מבינה, אני שמחה .. חיכיתי לזה , רציתי שיצא מהכלא ויוכיחו שהוא חף מפשע , דאגתי לו. אבל .. לא לראות אותו יותר? איך אני לא אראה אותו יותר? התרגלתי אליו.. גם אם זה לריבים איתו.
אני נאנחת ופותחת את פי כדי לדבר אך ריאן קוטע אותי.
״דמיינתי את זה כל כך הרבה פעמים. רציתי כל כך שיוכיחו שאני חף מפשע , ואז רציתי להרוג את הבן זונה שהפליל אותי. ועכשיו? אני קרוב ללהיות חופשי, אחרי ארבעה חודשים של סבל.״ הוא אמר , על פניו עלה חיוך קטן מלא בהקלה. ״איך יוכיחו את זה? זאת אומרת.. איך-״ ״את רוצה לשמוע את מה שקרה?״ הוא שאל במבט חושש מעט, הנהנתי במרץ , אני מחכה לשמוע את הסיפור הזה מאז שפגשתי אותו.
״אוקיי.. אני חייב להתחיל בזה שאני לא הבן אדם הכי טוב בעולם. כשפוגעים במישהו שאני אוהב אני לא שולט במעשיי, ופגעו בי ובמי שאני אוהב הרבה פעמים.. כך שיש לי עבר לא טוב, בגלל זה היה להם קל יותר לחשוד בי.״ הוא אמר ונשם נשמיה עמוקה. ״יום אחד לפני חמישה חודשים, קבעתי להפגש עם חבר קרוב שלי. כשהגעתי למקום המפגש שלנו ראיתי גבר אונס ומרביץ לנערה ג׳ינג׳ית יפייפיה, ראיתי את זה מול עיניי, וזה היה המראה הכי מזעזע שראיתי בחיי.״ הוא עצר לשניה ועצם את עיניו, אני מרגישה שהלב שלי עוד שניה יוצא מהחזה. החזקתי בידו , הוא חיזק את האחיזה בידי והמשיך.
״רצתי אליהם במהירות , הכתי את אותו אדם הכי חזק שיכולתי עד שראיתי את הנערה פולטת דם מפיה ובוכה. עזבתי אותו ורצתי אליה , היא הביטה בי עם עיניה הירוקות והנוצצות והתחננה דרכיהן לעזרה. צעקתי לה שתשאר איתי, ושתלחם אך היא איבדה את ההכרה. אחרי כמה שניות שמעתי את השוטרים באים , וכשהרמתי את ראשי , האדם שאנס את הנערה כבר לא היה שם. ואז הבנתי שזאת הייתה מלכודת. רצו להפליל אותי ובדרך הרסו לנערה מסכנה את החיים.״ דמעה קטנה זלגה מעינו כשהוא עוצם את עיניו ונזכר באותה נערה. איך? למה? למה לעשות דבר כזה לילדה שאתה יודע שזה יהרוס את חייה. למה? גברים כאלה צריך להשמיד מהעולם. אי אפשר לקרוא להם בכלל גברים.
״ו.. למה אותה נערה לא אמרה דבר?״ שאלתי באי הבנה. ״כי כשהיא איבדה את ההכרה היא לא התעוררה יותר עד אתמול. היא הייתה חמישה חודשים בקומה.״ הוא אמר בעצב וקול הפתעה יצא מפי. היא הייתה בקומה חמישה חודשים? ״או מיי גאד״ אמרתי לא מאמינה ובהיתי בנקודה ברצפה. ״אתמול כשהיא התעוררה היא לא זכרה דבר.. ליאם אמר לי היום בבוקר שהיא תזכר בהדרגתיות. וכשהיא תזכר אני מקווה שהיא תצהיר שאני חף מפשע..״ הוא אמר בתקווה ונאנח ״אל תדאג, היא תגיד את האמת.״ אמרתי בבטחון, אני בטוחה שילדה שחייה נהרסו לא תרצה שחיים של אדם אחר יהרסו בגלל שקר.
ריאן חייך אליי חיוך קטן ונשכב על המיטה.
״למה סיפרת לי?״ שאלתי בסקרנות ״כי לפעמים אני מרגיש שאני רוצה שאני יוכח כחף מפשע בשביל שאת תפסיקי לדאוג לי״ הוא אמר בכנות ועיניי נפקחו בהפתעה. מה? מה הוא אמר?
חיוך קטן עולה על פניי. אכפת לו ממני ועוד איך. ״אני לעולם לא אפסיק לדאוג לך״ אמרתי בבטחון, אני חושבת שריאן תפס פינה בלב שלי , וגם אם לא אראה אותו יותר אני תמיד אשאל את עצמי מה הוא עושה ואם הוא בסדר.
״למה?״ הוא שאל לא מבין ״כי.. אכפת לי ממך ואני רוצה שתהיה בסדר״ עניתי לו בבטחון ״למה אכפת לך ממני?״ הוא שאל ולא ידעתי מה לענות. ״למה אכפת לך ממני?״ שאלתי אותו בחזרה , ״לא יודע״ הוא אמר ומשהו בי נצבט. אולי הוא לא מרגיש את מה שאני מרגישה..

אחרי כמה דקות של שקט אני נושמת עמוק ואומרת ״טוב.. אני צריכה לפתור את כל התרגילים האלה אז אני מבקשת ממך שתלך״ אמרתי ונאנחתי , אני לא יודעת אפילו איפה להתחיל! ריאן לקח את הספר ובחן את התרגילים , הוא הפנה את מבטו אליי ״אלה תרגילים קלים״ הוא אמר בחיוך , פי נפער בהפתעה ״מה? מאיפה אתה יודע מתמטיקה?״ שאלתי המומה ״היי! זה שאני פושע , רע וחתיך לא אומר שאני לא חכם! אני כן למדתי בבית ספר״ הוא אמר כאילו נעלב וצחקקתי ״אז מה דעתך להראות לי את חוכמתך ולעזור לי?״ שאלתי מאתגרת אותו , הוא הביט בי כמה רגעים ״נתחיל בתרגיל 5״ הוא אמר בחיוך.

*************

שוב אני מתהפכת בסדינים. זה כבר הרגל בלילות האחרונים, אבל הפעם זה לא בגלל שון, אלא בגלל ריאן. הלב שלי מחסיר פעמיה רק מלדמיין את פניו ועיניו הכחולות. חיוך עולה על פניי כשאני חושבת על איזה חמוד הוא שהוא עזר לי בתרגילים במתמטיקה. הוא היה כל כך יפה כשהוא התרכז וניסה להסביר לי. הוא היה כל כך יפה שחמש פעמים הוא היה צריך להוציא אותי מהבהייה שלי בו.

אני זורקת את השמיכה ממני לרצפה, וקמה מהמיטה. יצאתי מהחדר וירדתי למטבח , בתקווה שריאן יהיה שם.
עמדתי בפתח המטבח ושמעתי את קולו, ומיד גם קול של אישה. מליסה. עצבים עולים בגופי רק מלחשוב עליהם ביחד. לעזאזל דון צדק. אני מקנאה!
אני מתכוונת ללכת ולהשאיר אותם לבד עד ששמעתי את שמי. ״מה יש בינך לבין האליסון הזאת ריאן?״ היא שאלה בעצבים ״אין ביננו כלום מליסה. את יודעת שאני רוצה רק אותך״ הוא אמר וליבי התכווץ בכאב ״אנחנו בקרוב נוכל לצאת מהבית הזה סוף סוף״ הוא הוסיף בשמחה, עד כדי כך היה לו רע פה? לפני כמה שעות הוא אמר שהוא עצוב בגלל שהוא לא יראה אותי יותר. ״סוף סוף אני לא אצטרך לראות את הפרצוף של הבלונדינית הזאת יותר. אנחנו לא נראה אותה יותר אחרי שנצא מפה שמעת אותי? לעולם!״ היא אמרה בכעס ושומעים בקולה שהיא שונאת אותי. אני מחכה לתגובתו של ריאן. אני מחכה שיגן עליי. ״אל תדאגי. אנחנו לא נראה אותה יותר לעולם.״ הוא אמר בחיוך והרגשתי את הדמעות מאיימות לצאת מעיניי. בן זונה. למה חשבתי שהוא שונה? למה חשבתי שהוא מרגיש אליי משהו כמו שאני אליו? למה אני כזאת מטומטמת?! כשראיתי שהם לא מדברים יותר ניגבתי את דמעותיי ועשיתי את זה. נכנסתי למטבח וראיתי אותם מתנשקים ונשענים על השיש, התעלמתי מקיומם. שניהם שתקו בזמן ששתתי כוס מים קרים כשדמעות שוב עומדות בקצה עיניי. ניסיתי לשלוט על פעימות ליבי שמרעידות את כל גופי אך לא הצלחתי כשנזכרתי במילים שלו.
התקדמתי לכיוון היציאה מהמטבח אך יד חזקה מנעה ממני זאת, ריאן סובב אותי אליו ועל פניו מבט מבוהל ומתחרט. שחררתי את ידי ממנו בתנופה חזקה והבטתי בו באכזבה ובגועל. ״בלונד-״ ״אני מקווה שהג׳ינג׳ית תזכר בהכל ושתוכל לעוף מהבית שלי.״ אמרתי ודמעה בוגדנית ירדה מעיניי.
השארתי אותו עומד במרכז המבטח עם מבט אשם והלכתי לחדרי. יותר נכון רצתי.
סגרתי את דלת חדרי ופרצתי בבכי. למה אני חייבת להתאכזב ממנו כל פעם מחדש? אולי באמת עדיף שהוא ילך ושאני לא אראה אותו יותר לעולם. אחרי הכל ואחרי כל הדברים שאנחנו עוברים ביחד אני תמיד יוצאת נפגעת.

_________
____________

שני פרקים ביום 😱 מקווה שאהבתן אותם ❤️