My Prisoner

פרק 13

ידיו נוגעות בכל גופי ומעוררות בי בחילה. אני בוכה בהיסטריה ורק מתחננת שיש מישהו בבית. כולם בעבודה מלבד ריאן וחואנה , אבל חואנה למטה במטבח כך שהיא לעולם לא תשמע אותי.
״תסתמי כבר את הפה!!״ ג׳יימי צעק ונתן סטירה ללחיי, עוצמת המכה הפילה אותי לרצפה , הרמתי את ידי ללחי שלי וניסיתי להרגיע את האזור השורף. הבטתי בדמותו המפחידה של ג׳יימי מתקרבת אליי , אני מנסה להתרחק ממנו כמה שיותר ולברוח.
בום.
בום.
בום.
אלה היו כמות האגרופים שנתן ריאן לפניו של ג׳יימי אחרי שנכנס לחדר בסערה. הוא שמע אותי. הוא שמע אותי.
ההקלה גורמת לעיניי שוב לדמוע בהיסטריה. אני מקרבת את רגליי לחזי ומביטה בריאן מכה את ג׳יימי. מבטו של ריאן כמו של רוצח. בחיים לא ראיתי אותו כועס כל כך, ואני מרגישה שאם אני לא אפריד אותו מג׳יימי בקרוב , הוא באמת יצטרך לשבת בכלא כאסיר להרבה שנים.
״ריאן״ אמרתי את שמו בהתחננות שיעזוב אותו, אגרופו נשאר באוויר והוא הביט בי. עיניו כועסות ומבולבלות וכשהוא שם לב לעיניי המפוחדות הוא מרים את ג׳יימי מצווארון חולצתו ואומר ״שזאת תהיה הפעם האחרונה שאתה נושם לידה שוב.״ לאחר מכן הוא זרק אותו למסדרון וג׳יימי רץ לעבר המדרגות מפוחד.

אני פורצת בבכי שקט ומחבקת את רגליי, ריאן ירד על ברכיו והצמיד אותי אליו בחוזקה. אגרפתי את ידיי הקשורות בחולצתו , רק רוצה להצמד אליו יותר.
נשארנו כך לכמה דקות עד שנרגעתי מעט ״אתה יכול.. לשחרר את הידיים.. שלי?״ שאלתי בגמגום מהבכי , עיניו של ריאן נפערו כאשר שמו לב שידיי קשורות. ״אני אהרוג אותו. אני פאקינג אהרוג אותו!!!״ הוא אמר כמעט צועק ושחרר את ידיי. החזקתי בפניו בשתי ידיי והבטתי אל תוך האוקיינוס הכחול שבעיניו. ״אתה לא תעשה יותר שוב דבר ריאן. אתה יכול לחזור לכלא-״ ״כבר אמרתי לך שלא אכפת לי לשבת בכלא שוב בשבילך!״ הוא אמר ונשם עמוק ״מה הוא עשה פה בכלל?!״ הוא שאל בעצבים וליטף את מפרק ידיי, בסימנים האדומים שהיו עליהם כתוצאה מכך שניסיתי להשתחרר.
״המנהלת קראה לי היום ואמרה שהמצב שלי במתמטיקה לא טוב. והיא הצמידה אותו אליי במטרה שיעזור לי. לא ידעתי שזה מה שיקרה״ אמרתי בקול צרוד מהבכי והנדתי את ראשי. ״אני לא יודעת איך אני אמורה להצליח. כל גבר שאיתו אלמד מבית הספר שלי ינצל את זה ויגע בי. והבנות לא יבזבזו את הזמן שלהן עליי. אני-״ ״ולמה לעזאזל לא ביקשת ממני עזרה?!״ ריאן צעק וקטע אותי. ועיניו כועסות. זועמות.
״אנחנו התרחקנו..״ לחשתי והשפלתי את ראשי. הוא גחך במרמור והרים את ראשי. ״כמה זמן המנהלת אמרה לך ללמוד איתו?״ הוא שאל , ״היום לפני שיצאתי מבית הספר היא תפסה אותי ואמרה לי שיהיה עדיף שאלמד איתו ארבע פעמים בשבוע במשך שעה עד לבגרות בעוד חודשיים.״ אמרתי את מה שאמרה לי המנהלת היום כשהתכוונתי לצאת מבית הספר עם כריס. ״מעולה, אז את תבואי לכתובת שהבאתי לך ארבע פעמים בשבוע ואני אעזור לך.״ הוא אמר ועיניי נפקחו בהלם. ״מה?״ שאלתי. הוא רוצה לעזור לי? ״את שמעת אותי.״ אמר ״לא ריאן. זה לא רעיון טוב. מילסה לא תאהב את זה ואני לא רוצה להפריע לזמן החופשי שלך.״ אמרתי והוא נאנח ״את לא תפריעי לי! אני רוצה לעזור לך. ומליסה לא תגיד דבר. אני אדאג לזה. את תבואי אליי וזה סופי. אני לא רוצה לשמוע את המילה ׳לא׳ יוצאת לך מהפה!״ הוא פקד. זה מחמם לי את הלב לדעת שהוא רוצה לעזור לי. אבל אני לא רוצה להפגע שוב. ואם אשמע אותו מדבר עליי עם מליסה שוב? אני -
״תפסיקי לחשוב כבר! אני לא אחזור על עצמי שוב.״ הוא אמר ונאנחתי ״אז תתן לי לשלם לך על כל שיעור״ אמרתי והוא פרץ בצחוק ״את לא תתני לי אגורה. אני עושה את זה כי אני רוצה..״ הוא אמר ונאנחתי. ״למה אתה כל כך עקשן?!״ צעקתי עליו. הוא משך בכתפיו ולא נותרה בי ברירה אחרת אלא להסכים להצעתו. ״תבטיח לי שלא תנסה שום דבר, כמו לנשק אותי. אתה עם מליסה ואני לא רוצה להפגע יותר.״ אמרתי ובתוך תוכי שנאתי את עצמי על זה. לנשק אותו זה מה שאני כל כך רוצה לעשות עכשיו. אבל לא. המשחק הזה נגמר.
הוא השפיל את מבטו במעט אכזבה וכשהחזיר את מבטו אליי היא נעלמה.
״אני מבטיח.״