My Prisoner

פרק 36

״מי זה נסיכה?״ מארק שואל כשריאן לא מפסיק לנעוץ בו את עיניו. גופו של ריאן מתקשה בשניה והפחד גובר בתוכי.
אני שולחת למארק מבט נוזף, כועס. אמרתי לו אלפיי פעמים להפסיק לבוא! להפסיק לנסות לכבוש אותי! למה הוא פשוט לא מבין?! עכשיו בגלל העקשנות המעצבנת שלו רוב הסיכויים שהאף שלו ישבר, במקרה הטוב.
מארק הוא האדם ששכר דון כדי שיעזור לנו להתמקם בקליפורניה, שיראה לנו את המקומות הכי טובים, המסעדות עם האוכל הכי טעים. ובכללי שילווה אותנו לכל מקום שנלך. מאז הוא פשוט לא מפסיק לפלרטט איתי, ולקרוא לי ׳נסיכה שלי׳. סיפרתי לו אלפיי פעמים על כך שאני הרגע נפרדתי ממשהו, ושאני לא מוכנה להמשיך הלאה בקרוב. אך זה לא ממש עצר אותו. אני לא מבינה למה אנחנו צריכים אותו בכלל, למדנו בשלושה חודשים האלה איך להסתדר, הוא יכול ללכת עכשיו. מארק היה צעיר, בן 24 , שיערו היה מתולתל ובלונדיני- כמעט לבן, עיניו השחורות היו ניגוד לשיערו הבהיר, אך זה עשה אותו יפה יותר. הוא נראה טוב, מאוד טוב. אבל אף אחד לא משתווה למראה המסוקס והמושלם של ריאן.
מיהרתי להתקדם ולעמוד בין שני הגברים, ומבטי החושש היה מכוון אל ריאן, כשגבי מופנה אך מארק.
״מה לעזאזל בלונדה?״ הוא שואל בשיניים חורקות, העיניים שלו כל כך סוערות שאני יודעת שהוא שניה מלהתנפל עליו ולשבור לו יותר מקומות חוץ מהאף. סובבתי את גבי אל ריאן והבטתי אל מארק. מבטו אדיש אך רואים שהוא טיפה מפוחד, בכל זאת, איך אפשר שלא לפחד מריאן?
״תשאיר אותנו לבד״ פקדתי עליו בטון זועם , נראה שזה לא השפיע עליו כי הוא פשוט משך בכפתיו וצעד אחורה אל המעלית.
סגרתי את הדלת, שאפילו לא שמעתי שנפתחה מרוב התשוקה שהרגשתי אל ריאן לפני כמה דקות. הסתובבתי אל ריאן הזועם ופניי התרככו בשניה. ״זה לא מה שאתה חושב״ אני אומרת במהירות ונושמת עמוק. ״לא מה שאני חושב? הוא קרא לך עכשיו ׳נסיכה שלי׳ שלו? מה לעזאזל הוא חושב לעצמו שהוא יכול להוציא את המילה הזאת מהפה?! אלא אם כן, את נתת לו.״ הוא אומר בארס וגורם שאגרופיי להתכווץ באיפוק. אני לא אתפרץ. אני נושמת עמוק ומנסה לשמור על רוגע. ״אני לא נתתי לו. הסברתי לו כמה פעמים שאני לא מעוניינת בשום קשר איתו. הוא פשוט לא רצה להבין את זה.״ אמרתי ברוגע מזוייף, אך בתוכי משתוללת סערת עצבים, על מארק, על ריאן, על דון שאמר לי להשאר בבית, על הכל.
״אז את ממשיכה להסתובב איתו?! הוא הרגע שאל אם את מוכנה! מה שאומר שהיית אמורה ללכת איתו!״ הוא צועק , גורם לי לרעוד מבפנים אך אני מלבישה מבט אדיש ורגוע על פניי, כי אם אני אתעצבן ואצעק גם כן, זה לא יגמר טוב.
״דון שכר אותו כדי שיעזור לנו להתמקם בקליפורניה.. שיקח אותנו למקומות הכי טובים פה. בגלל זה הוא בא איתנו לכל מקום.״ אני אומרת ומרימה את המעיל שזרק אותו ריאן על הרצפה כשהתכוון לנשק אותי. לקחתי את המפתחות של הדירה וסימנתי לריאן השקט והסוער לצאת. הוא עשה כפי שסימנתי לו ויצא בשקט מהדירה , כך גם אני.
נכנסנו למעלית בשקט, שקט שלא אהבתי בכלל. למה אנחנו לא יכולים להעביר את הזמן בלי לריב? למה הכל תמיד צריך להשתבש איכשהו?
״הוא נגע בך?״ הוא שבר את השקט שמבעלית, ועם זאת שבר איזשהו חלק בליבי. הוא באמת חושב שאני אהיה עם מישהו אחר? בתקופה כל כך קצרה? למה הוא תמיד חושב שאני אשליך את עצמי על מישהו ישר אחרי שאנחנו נפרדים? אותו הדבר הוא חשב על ג׳וני, והוא הבטיח לי שזה לא יקרה שוב. אך כמו תמיד, כשהוא איתי יש לו נטייה להפר הבטחות בחופשיות.
״אני אפילו לא רוצה לבזבז את הזמן שלי בשביל לענות על השאלה הזאת״ אמרתי בארס ובכעס שקוף. הדלתות נפתחו בדיוק בזמן הנכון ומיהרתי לצאת מהמעלית במהירות, כשריאן לא מפסיק לקרוא בשמי.
מיהרתי אל הרכב האדום שלמדתי להתרגל אליו ונכנסתי למושב האחורי. מארק במושב הנהג, דון במושב לידו, אלנה לא נמצאת פה בכלל. ועכשיו אני מבינה שמה שדון אמר היה באמת שקר, הוא כנראה ידע שריאן יבוא, הוא ידע ובחר להתקיל אותי כך. שלחתי לעברו מבט זועם , כשהוא שולח לי מבט מצטער, אך לא מתחרט. ריאן נכנס לרכב שניה אחריי והתיישב לידי. ניסיתי להתרחק ממנו כמה שרק אפשר, נצמדת כמה שיותר לחלון משמאלי.

*********

אחרי נסיעה קצרה שהשקט המביך השתלט עליה, עצרנו ליד מסעדה קטנה כשאורות צהובים וחמימים מעטרים את כולה. נכנסנו אל תוך המסעדה החמה, שגורמת לי להוריד את המעיל ולהאנח ברוגע. אלה סוג המסעדות שאני הכי אוהבת. ולא את היקרות שכל הקירות מצופים מזהב, תיעבתי את המסעדות האלה.
דון הוביל אותנו אל השולחן שבו יושבות אלנה ולודמילה, בחורה שהיא הכירה פה והפכה להיות חברתה רק מלהביט בה. דון התיישבת מול אלנה, אני התיישבתי לידה, מארק לידי, וריאן מולי. שנועץ את מבטו בזעם במארק, שלא מפסיק להביט בי בשובבות. גלגלתי עיניים. שני אדיוטים גמורים.
המלצרית הגבוהה בעלת השיער השחור והחלק עמדה מעל השולחן ולקחה את ההזמנות. כמובן שבכל הזמן הזה היא צחקקה כמו מטומטמת ונעצה את מבטה בריאן, אך זה לא הזיז לו, כי הוא הביט בי. המלצרית שלחה לי מבט מזלזל שגרם לי לגלגל את עיניי שוב, והלכה להביא את ההזמנות שלנו, אני לא אתפלא אם היא תשים לי רעל במשקה.
״אני הולכת לשירותים״ אני מודיעה לכולם ומתקדמת אל עבר השלט השירותים בפינת המסעדה. נכנסתי אל השירותים והבטתי במראה לכמה שניות. האיפור שהיה על פניי לפני שריאן דפק בדלת נהרס מעט, ברור שיהרס עם כל הדמעות שנשפכו עליו. אך ראו את זה, ראו על פניי שהוקל לי, שהמבט הרדוף המפוחד וההרוס שהיה עליו בשלושת החודשים האלו כבר נעלם מפניי, והכל בזכות זה שגיליתי שריאן חי. כשהוא דפק בדלת ביתי וגרם לכל החששות להעלם בשניה.
דלת השירותים נפתחה וריאן צעד לתוך החדר החדר במהירות כשמבט של טורף על פניו. ״מה אתה עוש-״ אך שפתיי הפסיקו לזוז בכעס ונעטפו בשפתיו של ריאן. כל הפרפרים וכל גן החיות התעורר לחיים, הדבר שחלמתי עליו בכל לילה קורה. עיניי נעצמו אוטומטית, וידיי מיהרו לעלות אל שיערו הרך כשאני מכניסה את לשוני לפיו. ותחושת ההתמכרות והעונג לא היססו להשתלט על כל גופי.

_________
___________
פרק קצר אני יודעת! אך רציתי להעלות בכל זאת לכבוד החג. תודה לכל הבנות שמגיבות ומעודדות, אוהבת מלא ומקווה שאהבתן את הפרק!❤️