My Prisoner

פרק 39

אני אוחזת ביד של כריס ומובילה אותה אל המקום שליאם הסביר לי להביא אותה אליו. היא לבושה בשמלה לבנה וארוכה, נראית כמו מלאכית. אני עדיין בשוק שליאם הולך לעשות את זה, שהוא הולך להציע לה נישואים. הרי היא כל כך צעירה, היא בת תשע עשרה ואני חושבת שהיא לגמרי מוכנה לזה אבל עדיין, זאת החברה שלי , החברה הכי טובה שלי, שאני מכירה מגיל קטן. כל כך מוזר לי לראות את זה קורה. כמובן שאני לגמרי בטוחה שכריס תגיד כן. היא אמרה לי כמה פעמים שהיא תתן את כל חיה למען ליאם. ובכלל, מי לא תרצה להתחתן עם ליאם? כל בחורה חולמת על גבר כמוהו.

החודשים חלפו להם מאז שחזרנו מקליפורניה, אני וריאן דבוקים אחד לשני כל כך שסמואל ודון נאלצים למשוך אותנו אחד מהשני כדי להפריד ביננו לפחות לשניה. זה פשוט כיף, לבלות איתו במשך חודשים רצופים, מבלי שאיזה סטארלס או מליסה יתערבו לנו בזוגיות. אנחנו רבים די הרבה, כמובן. זה הקטע שלנו, אני מנחשת שאם לא נריב זה יהיה די מוזר. כולם כבר רגילים לצעקות, ולתסכול, אך לאחר חמש דקות זה עובר, חולף כאילו הריב לא היה קיים בכלל.
אני ישנה בדירה של ריאן כל יום, ליאם אומר שעברתי לגור אצלו, אך אני מתעקשת על הדעה שלי שאני לא. נכון שאני ישנה אצלו, ונכון שחצי מהארון שלו מלא בבגדים שלי, נכון שאני מבלה איתו כל היום, אבל זה לא אומר שאני גרה אצלו, נכון?

כשחזרתי הביתה מקליפורניה אמי הכריחה אותי להשלים את כל הבגרויות שהפסדתי, כמובן שלא התווכחתי איתה, השלמתי הכל, ועברתי אותם בהצלחה. אוולין קפצה עליי בנשיקות על כל הפרצוף כשראתה שהציון שקיבלתי במתמטיקה היה 94. די טוב למתקשה כמוני אה?
בזמן שאני הייתי לומדת בבית , אני הייתי מאלצת את ריאן לחזור ללמוד משפטים, וכך גם את סמואל. כמובן שהם התקשו בהתחלה , וגם למנהלים במקום שבו למדו לקח זמן להסכים להם לחזור, בגלל שריאן היה בכלא. כי איך אפשר שפושע ילמד משפטים?
אך מהר מאוד כשהם גילו שהוא לגמרי חף מפשע הם מיד קיבלו אותו בחזרה ובחיוך.

״נו אלי, לאן אנחנו הולכות?״ כריס התלוננה שוב והחזיקה חזק בידי כשהלכנו על החול החם שבחוף הים. ״תכף תראי, תפסיקי להיות כל כך מעצבנת״ מלמלתי לעברה בחיוך כשגם אני מתקשה ללכת על החול הלבן והיפה הזה.
״את מתרגשת?״ כריס שאלה אותי בחיוך וגבותיי התכווצו בבלבול. ״מתרגשת?״ חזרתי על שאלתה.
״ההורים של ריאן שכרו מקום כדי לחגוג לכבודכם, ואת לא מתרגשת?״ היא שאלה בגבות מורמות וכל מה שאני רוצה לעשות עכשיו זה לקבור אותי עמוק מתחת לחול הזה. שכחתי שזה הסיפור כיסוי שלי במטרה להביא אותה לפה! לעזאזל! לא יכולתי לחשוב על תירוץ טוב יותר? זה אפילו לא נשמע אמין!
נשמתי עמוק ומיהרתי לחייך חיוך לחוץ. ״אני ממש מתרגשת , אני פשוט עדיין לא מעכלת שהם עושים את כל זה לכבודנו..״ אני אומרת בקול משכנע, וזה נראה שהיא קנתה את זה כשהיא מחייכת לעברי חיוך מעודד ומהדקת את אחיזתה בידי. ״יהיה בסדר, את יפייפיה״ היא מלמלה והביטה שוב אל שמלתי הצהובה והקצרה, שצמודה לגופי באופן מושלם.
״הנה זה, בואי״ אמרתי ומשכתי את ידה לכיוון המבנה הקטן הלבן והיפייפה. שמתאים בול לחוף הים שאנחנו נמצאים בו.
נכנסנו אל תוך המבנה, כשאנחנו רואות שביל פרחים לבנים שמובילות היישר אל ליאם, שעומד בסופם במבט מהופנט, לא מפסיק לבחון את כריס.
חייכתי חיוך קטן לכריס, שהביטה בי בבלבול, ובכל האנשים שסיבבה. שחררתי את ידי מידה , והנחתי את ידי על גבה התחתון. נתתי לה דחיפה קלה קדימה, רומזת לה לצאת מההלם וללכת לזרועותיו של ליאם דרך הפרחים הלבנים. היא הבינה את הרמיזה שלי והתחילה לצעוד לאט לאט לעברו.
חייכתי ומיהרתי לתקדם אל ריאן שעומד ליד סמואל, דון, אלנה ואוולין.
הוא הושיט את זרועו קדימה ומשך אותי אל תוך החזה שלו. הוא נישק לראשי ושתינו הבטנו בשקט בליאם אומר את המילים שמסכמות הכל בינהם, מילים שגרמו לכריס לרעוד, מילים שגרמו לי להזיל דמעה, או שניים, או אפילו שמונה. מילים שכל חיי אני אתפלל לשמוע אותם מפיו של ריאן. אני מרימה את ראשי אל הגבר היפה שלי, רואה שהוא מביט בהם בעיניים נוצצות מדמעות, הוא בוכה? חייכתי חיוך קטן וחיזקתי את חיבוקי בו.
ליאם ענד לכריס את הטבעת המושלמת שעזרתי לו לבחור, אחרי שהיא צרחה אלף פעם ׳כן!!׳ והניף אותה באוויר. המבנה הגדול התמלא בקולות של מחיאות כפיים ושריקות. כריס מיהרה להסתובב לכיווני ולהרים את ידה השמאלית ולהראות לי את הטבעת הנוצצת שבידה. חייכתי אליה חיוך רחב ואמרתי ללא קול ׳מושלמת׳.
הם בהחלט הולכים להיות החתן והכלה הכי יפים שראיתי. הם פשוט מושלמים יחד.