My Prisoner

פרק 24

פרק ללילה טוב? למה לא?
תהנו!

אני מביטה בהם עם פה פעור ואני מרגישה איך ליבי צונח ממקומו. למה אני עדיין מסתכלת? לעזאזל זה כואב.
ריאן הרחיק ממנו את מליסה וחייך חיוך לחוץ. הוא נעץ את מבטו בעיניי וחרטה נראית מהן. הוא לא נפרד ממנה? לפי החישובים שלי היא חזרה לפני יומיים! הם היו צריכים להיות פרודים! אני מרגישה איך דמי מתחיל לרתוח בזעם וכל מה שאני רוצה לעשות זה לשבור את הידיים של מליסה שלא מפסיקות לגעת בריאן.
מליסה הפנתה את מבטה מריאן אליי וחייכה חיוך מזוייף. ״הו אלי! גם את התגעגעת אליי?״ היא שאלה והניחה את ידה על החזה בדרמתיות.
״לא יכולתי להרדם מרוב מחשבות עלייך.״ אמרתי בקול נטול הומור ובאדישות. היא גיחכה והביטה שוב בריאן שלא מפסיק להביט בי. ״שניכנס?״ היא שאלה אותו ונשקה לזוית פיו. שמישהו יחזיק אותי כי אני לא אשלוט על מעשיי.
״אני אלך״ אמרתי והתקדמתי בחזרה אל המעלית.
״בלונדה! חכי!״ שמעתי את ריאן צועק אחריי, כנראה יצא מהשוק שהיה תקוע בו. אך מאוחר מדי, דלתות המעלית נסגרו וכל מה שראיתי זה את ההשתקפות שלי בהן.
למה הוא לא נפרד ממנה? למה הייתי צריכה לראות אותם מתנשקים עכשיו? אם זה היה הפוך וריאן היה צריך לראות אותי מתנשקת עם מישהו אחר , המישהו האחר הזה הזה מזמן על הרצפה מדמם ברוב האזורים בגוף.
דמעות של כאב וכעס נופלות על פניי אך אני מנגבת אותן במהירות. אני רק רוצה לישון. לישון ולשכוח מהכל. מהעובדה שהייתי חטופה, ומריאן האדיוט.
דלתות המעלית נפתחו ויצאתי במהירות מהבניין, מודעת לכך שריאן רץ במדרות כדי להשיג אותי.
רצתי אל ביתי כשרוב האנשים ברחוב חושבים שאני משוגעת. איך לא? אני מלוכלכת, מסריחה, עם דם יבש על ידיי , שיערי פרוע, זה נראה כאילו יצאתי מהג׳ונגל.

נכנסתי אל הבית בסערה ונשמתי בכבדות, מנסה להחזיר את נשימתי להיות תקינה.
הרמתי את מבטי , סוף סוף אני בבית. בחיים שלי לא רציתי כל כך להיות בבית. הוא פתאום יפה כל כך.
התקדמתי אל עבר המטבח בשביל לשתות כוס של מים ולהאיט את פעימות ליבי. סמואל ודון ישבו על כיסאות הבר ליד האי והביטו בי בבלבול. ״כבר גמרתם?״ שאל סמואל שיושב כמו פסל ומביט בי בשוק. ״חבר שלך. אדיוט.״ אמרתי והצבעתי עליו באשמה. הוא נאנח בכבדות. ״אוקיי. כשאמרת לי שהשגרה שלך הייתה לריב איתו לא חשבתי שעד כדי כך!״ הוא אמר באי הבנה והניף את ידיו באוויר.
״מה הוא עשה הפעם?״ דון שאל ושיחק עם האוכל שהיה על צלחתו. הבטתי בדון, ואז באוכל, ואז בדון. הרגשתי את בלוטות הטעם שלי מתעוררות לחיים. כמה זמן לא אכלתי?
התקדמתי אל דון במהירות, התיישבתי עליו והתחלתי לאכול את כל הטוב שבצלחת שלו. הם פרצו בצחוק. ״מה? אני מרגישה כאילו לא אכלתי שנים״ אמרתי בפה מלא וסמואל זרק עליי עגבניה. שלחתי לו מבט מאיים וצחקקתי. ״את עדיין לא התקלחת! אני לא מוכן שתשבי עליי!״ דון אמר וניסה לדחוף אותי. ״גם אתה לא התקלחת! אתה יותר מסריח ממני!״ צעקתי לעברו והמשכתי לאכול. ״היא צודקת״ אמר סמואל ואכל גם הוא.
״אני מאוד מצטער שכל מה שעשיתי בשבוע הזה היה לדאוג לך! מי חשב על מקלחת בכלל?״ הוא אמר ונאנח. חייכתי חיוך רחב ונישקתי ללחי שלו. הוא חיבק אותי מאחור והניח את ראשו על כתפי.
״לא ענית לי על השאלה״ דון אמר ונישק את צווארי. ״הוא לא נפרד ממליסה״ אמרתי בעצב ונעצתי את המזלג במלפפון. הייתה שתיקה לכמה שניות ארוכות ואז..
״אוקיי זהו, אני אהרוג אותו.״ סמואל אמר וזרק את המזלג שלו על הצלחת באיוש. ״עד שהוא מתאהב במישהי! למה הוא חייב להרוס הכל?!״ סמואל שאל אל האוויר וגיחכתי. איך זה שהוא תמיד מצחיק אותי כשאני מפחדת או עצובה?
״אני בטוח שהוא יפרד ממנה.. כשהיא חזרה הוא אפילו לא פנה אליה, הוא רק ניסה לחפש אותך. הוא לא חשב על זה בכלל. תאמיני לי שכל מה שהוא רצה היה למצוא אותך בחיים.״ הוא אמר ועם זאת המיס את ליבי. אולי סתם התפרצתי ככה וברחתי? לעזאזל אני מטומטמת. הוא כל כך דאג לי ורצה למצוא אותי שכשהוא הצליח אני פשוט ברחתי לו מבין הידיים. הלב שלי התכווץ בכאב על כמה שרע לו עכשיו.
״יש משהו במה שהוא אומר״ סמואל אמר ופנה אליי. הבטתי בו בעצב ופניו התרככו. ״אל תדאגי. אני בטוח שתחזרו״ סמואל אמר וליטף את פניי בעידוד. חייכתי אליו והפנתי את מבטי לדון שבוהה ברצפה עם מבט נפול.
״היי, מה קרה?״ שאלתי וליטפתי את פניו. סמואל נאנח והניח את ידו על כתפו של דון, ״אלנה מתחתנת עוד יומיים. והבחור פה לא רוצה לעשות עם זה שום דבר״ סמואל אמר והביט בו בכעס. וכך גם אני. ״עשיתי כבר הכל! היא לא מוכנה להקשיב לי! כמה אני יכול להלחם?״ ״כמה שצריך!״ התפרצתי עליו. ״היא לא רוצה את זה דון! היא מפחדת. אני לא אשכח את הבכי שלה כשדיברתי איתה על זה. היא נראתה אבודה והרוסה.״ אמרתי ופתאום הרעיון של סמואל שהציע לחטוף אותה לא נשמע לי רע כל כך.
דון הביט בי במבט מיואש ועייף. ״אני רק רוצה לישון. נדבר על זה מחר?״ שאל והנהנתי. נשקתי ללחי שלו וסמואל טפח על כתפו בחיבה ועידוד. הוא הקים אותי ממנו ויצא מהמטבח. חזרתי לשבת על הכיסא ונאנחתי בכבדות.
״משפחת מנדוסה לא נועדו לאהוב״ אמרתי ביאוש והבטתי אל עבר סמואל. ״דוד שלך וחברה שלך לא נראים סובלים כל כך״ סמואל אמר ושילב את ידיו על החזה שלו. חייכתי. כריס וליאם בהחלט זוג מושלם.
קמתי במהירות מהכיסא הגבוה וסמואל קפץ בבהלה. ״מה קרה??״ שאל דואג. ״כריס.. כריס!! התגעגעתי אליה כל כך!!״ צעקתי וסמואל נאנח בהקלה, הוא הניח את ידו על ליבו והביט בי ״תגידי את רוצה לגרום לי להתקף לב?!״ הוא שאל וחייכתי ״היא פה??״ שאלתי בתקווה שכן. ״במשרד של ליאם״ הוא אמר ושניה אחרי אני כבר הייתי במסדרונות , רצה אל עבר משרדו של ליאם.
פתחתי את הדלת בסערה וראיתי אותה יושבת על ליאם. ״כריס!!״ צעקתי ורצתי אליה. ״אלי!!!!״ היא צרחה ורצה אליי, קפצתי עליה וכרכתי את רגליי סביבה. דמעות שוב יורדות מעיניי. לעזאזל עם הדמעות האלה.
״או מיי גאד את בסדר״ היא אמרה בקול רועד וסידרה את שיערי. ״את נראת נורא״ היא הוסיפה ובחנה את פניי. הנהנתי תוך כדי הבכי ״גם את״ מלמלתי והיא צחקקה, התחבקנו שוב.

״ליאם אתה יודע איפה אליס-״ ריאן התפרץ למשרד בריצה ועצר כשראה אותי.
״היא פה״ ליאם אמר וקם מהכיסא. ״בואי״ ליאם אמר אל עבר כריס והחזיק בידה, היא חייכה אליי חיוך מעודד והם יצאו מהמשרד כשהם סוגרים את הדלת אחריהם.
בחנתי את פניו של ריאן, הן מלאות בדאגה ו..פחד? הוא הביט בי שניות ארוכות ואז עשה צעד קטן לעברי.
״אני מצטער.. אני נשבע שאני שכחתי להפרד ממנה. לא חשבתי על זה כשהיית חטו-״ מילותיו נעצרו בגלל שפתיי היו מודבקות לשפתיו בחוזקה. אחזתי בפניו והתנתקתי ממנו באיטיות. הבטתי בו לכמה שניות וליטפתי את אפו בעזרת אפי. ״אני מצטערת.. הגזמתי בתגובה שלי.. זאת לא אשמתך״ לחשתי אל תוך שפתיו. ״את.. לא נפרדת ממני?״ הוא שאל בקול שקט ואחז חזק במותניי, מצמיד אותי אליו. הבטתי בפניו בשביל לראות אם הוא רציני. לא היה שום פיסת הומור במבטו. הוא רציני.
״איך אתה יכול לשאול דבר כזה? אני.. לא התכוונתי להפרד ממך, אני לא רוצה להפרד ממך. כעסתי נכון. אבל אני לא חושבת שאהיה מסוגלת לחיות בלעדייך״ אמרתי בכנות והבטתי אל תוך עיניו. מראה לו כמה רצינית אני. הוא בהה בי ומיד לאחר מכן נשף בהקלה וחייך. הוא חפן את פניי והצמיד את שפתיו אל שפתיי בעדינות. ״אל תפחידי אותי ככה שוב לעולם.״