My Prisoner

פרק 28

נכנסתי לבית בסערה אחרי יום מעצבן בבית הספר. ביקשתי מהמנהלת בכל זאת להביא לי מישהו מבית הספר שילמד אותי מתמטיקה, לא ידעתי אם אוכל להתמודד עם ריאן. היא לא שאלה שאלות ופשוט עשתה כפי שביקשתי. כפי שהתחננתי יותר נכון.
וכך עברו ארבעה ימים, שבהן ריאן לא מפסיק להתקשר ולנסות לתקשר איתי. הוא הצטער כל כך הרבה פעמים שהלב שלי התחיל לכאוב בשבילו. אך נשארתי חזקה, המילים שאמר לי על ג׳וני לא יוצאות ממוחי, אני יודעת שזה רק עיניין של זמן, אני יודעת שלא אוכל לשרוד בלעדיו עוד הרבה זמן, אך אני אחזיק מעמד כמה שאני רק יכולה.
בעוד חצי שעה אמורה לבוא כמו בכל ארבעת הימים האלה אוולין , ילדה שקטה מהכיתה שלי שאוהבת לקרוא, וחכמה, מאוד חכמה. המנהלת אמרה שהיא התנדבה לעזור לי עם השיעורים במתמטיקה, והערכתי אותה על זה, מאוד. בדרך כלל בנות כאלה לא סובלות אותי. אני שמחה שבת מחליטה ללמד אותי ולא עוד ילד חרמן מהשכבה שלי. זה יוצר בי הקלה.
אני מנצלת את החצי שעה שנותרה לי עד שאוולין תבוא עם מקלחת חמה. אני יוצאת ממנה בכוח, מנסה לא להשאר מתחת למים החמים יותר מדי זמן. אני לובשת שמלה פשוטה אך מחמיאה בצבע צהוב. אני שונאת את זה שאני לא יכולה ללבוש פשוט את הפיג׳ימה שלי. אבל אלה היו אחד מההסכמים עם אמא שלי. פיג׳מה רק בלילה.
אני מתקדמת למדרגות, שומעת את הפעמון של הדלת מצלצל ומניחה שזאת אוולין. אך כשאני מגיעה לדלת אני רואה שסמואל, שאין לי מושג מה הוא עושה פה, פתח לה את הדלת. הוא פשוט עומד שם וסורק אותה במבטו, היא משפילה את מבטה במבוכה בזמן שסמואל לא מפסיק לבהות בה. צחקקתי. זה ברור שהוא יבהה בה, היא יפייפיה. היא פשוט לא רואה את זה. שיערה החלק שצבעו חום דבש מגיע עד לכתפיה, הגוף שלה רזה והיא בערך בגובה שלי, גם כשהיא לבושה בג׳ינס פשוט וטישרט לבנה היא נראת טוב. היא אמורה להיות מהבנות כמוני, שמקבלות הרבה תשומת לב, והרבה מבטים.
כשאני שמה לב שאוולין מרימה את מבטה וגם היא מתחילה לבהות בסמואל בבישנות אני מכחכחת בגרוני ומתקדמת אליהם. אוולין משפילה את מבטה במבוכה וסמואל מחייך חיוך קטן.
״היי אוולין!״ קראתי לעברה ועטפתי אותה בחיבוק. ״אני רואה שפגשת את סמואל, שדרך אגב אין לי מושג מה הוא עושה פה״ אני מגבירה את קולי ומפנה את מבטי לסמואל. הוא מצחקק. שמתי לב עכשיו שהוא גילח את זיפיו שגידל כשהיה חטוף. הוא נראה עכשיו בדיוק כמו בתמונה עם ריאן, רק ששיערו ארוך יותר.
״אני לא חייב תירוץ בשביל לבוא לפה.״ הוא אומר בחיוך אך לא מוריד את מבטו מאוולין. ״אוולין, שם יפה״ הוא אמר וזה נראה שהוא לא התכוון להגיד את זה בקול. אוולין חיזקה את אחיזתה בספר שבידה וחייכה חיוך קטן וביישן שמזכיר לי מעט את החיוך של אלנה. אני נשבעת שפשוט באלי להשאיר את הזוג יונים הזה לבד כדי שיתחתנו.
״ברשותך סמואל , יש לה מתמטיקה ללמד אותי״ אמרתי ולא חיכיתי לתשובתו, אחזתי בידה ומשכתי אותה איתי במעלה המדרגות לחדרי.
סגרתי את הדלת והיא התקדמה לשולחן הלמידה שיש בחדרי. זה נראה כאילו היא שקועה במחשבות כשהיא מוציאה את ספר ביולוגיה במקום את ספר מתמטקיה מהתיק. צחקקתי.
״נראה טוב אה?״ אמרתי בכוונתי לסמואל. לחייה האדימו והיא מלמלה ״כן..״ כנראה הבינה למי אני מתכוונת. ״זה בסדר, אם לא הייתי מאוהבת בחבר הכי טוב שלו, גם אני הייתי מתהפנטת ממנו״ אמרתי בחיוך והתיישבתי בכיסא לידה. היא הרימה את העיניה שבדיוק בצבע שיערה אליי וחייכה. ״ריאן זה החבר הכי טוב שלו?״ היא שאלה. סיפרתי לה על ריאן, בשיעור הראשון שלנו כשהיא שמה לב שאני לא מתרכזת היא שאלה אם הכל בסדר, ואני פשוט התחלתי לדבר, הרגשתי שאני יכולה לסמוך עליה. והיא הקשיבה, בדיוק כמו שהייתי צריכה. היא ילדה מדהימה והאמון שצברתי בה בארבעה הימים הבודדים שאני מכירה אותה הפתיע אותי לטובה.
״כן..״ מלמלתי ועכשיו הגיע תורי להשפיל את ראשי. אוולין עמדה להגיד משהו אך צלצול של הודעה מהטלפון שלי הפריע לה. חייכתי אליה חיוך מתנצל והרמתי את הטלפון שלי.