My Prisoner

פרק 18

פרק שני למרתון!
תהנו❤️

ריאן נרגע בחיבוקי והבטחתי לו שלא אספר את הסוד על סמואל לאף אחד. מסיבה שלא הבנתי ריאן וליאם מסתירים את זה , אך לא שאלתי שאלות הנהנתי ושתקתי.
ריאן הסביר לי מי זה סמואל. מסתבר שזה מי שנמצא איתו בתמונה. הבלונדיני השופע עם העיניים התכולות. הוא בהחלט גבר כובש מאוד.
אחרי שוידאתי שהוא רגוע ושהוא לא הולך להשבר שוב אמרתי לו שאני צריכה ללכת הביתה. הוא כמובן הציע לקחת אותי אך סרבתי ואחרי שכנועים רבים הוא הסכים שאלך לבד ברגל.
יצאתי מהבניין שלו בפיג׳מה והרגשתי די מוזר. אמא שלי בהחלט הולכת להרוג אותי.
״אז הבת של המעצבת המפורסמת הולכת בפיג׳מה בחוץ באמצע הצהריים?״ שמעתי את קולו המוכר של ג׳וני - החבר הכי טוב של שון. אבל אני לא שונאת אותו. ג׳וני תמיד הזהיר אותי לגבי שון עוד לפני שיצאתי איתו. הוא החבר הכי טוב שלו והוא יודע למה הוא מסוגל. עד היום אני מתחרטת שלא הקשבתי לו. אני וג׳וני היינו מסובבים יחד לפעמים בהפסקות , הוא היה ידיד טוב. הכל התחיל להשתבש כשהתאהבתי בחברו הטוב..
״תבטיח לי שלא תספר?״ שאלתי בחיוך קטן , הוא צחקק ״מבטיח״ הוא אמר כששפתיו העבות נמתחות לחיוך. הוא הניח את זרועו סביבי והצמיד אותי אליו. ״לא ממש יצא לי להתנצל על מה ששון עשה.. כשהוא תלה את התמונות האלה לפני שבועיים וקצת. אני ניסיתי לעצור אותו אני נשבע.״ הוא אמר ברצינות והבטתי בו. ״זאת לא אשמתך , הכל בסדר״ אמרתי בחיוך קטן והרמתי את ידי אל גבו, מחזירה לו סוג של חיבוק באמצע הליכה.
״למה יצאת עם פיג׳מה מהבניין הזה?״ הוא שאל וחשבתי לרגע. לריאן לא יהיה אכפת אם אגיד לו את זה..
״ישנתי אצל חבר שלי ושכחתי לקחת בגדים להחלפה. הוא סוג של חטף אותי מהבית אתמול״ אמרתי בחיוך מזויף. לעזאזל כמה הייתי רוצה שזה יהיה נכון. נמאס לי מהשקר הזה.
ג׳וני הנהן בחיוך ״אז זה נכון שאת יוצאת עם אדם שגדול ממך בכמה שנים..״ הוא אמר וחייך חיוך שובב. ״הוא בן 25 הוא לא כזה גדול..״ אמרתי והשפלתי את ראשי אל הרצפה במבוכה. ״את בסדר , שמעתי שכריס יוצאת עם מישהו בן 35״ הוא אמר ומיד קפאתי ״מה? מאיפה אתה יודע את זה?״ שאלתי המומה ״השמועות רצות מהר בבית ספר. וחוץ מזה היא לא ממש ניסתה להסתיר את זה שהם ביחד.. ראיתי אותם מחוץ לבית ספר מתנשקים. זה לא דוד שלך אגב?״ הוא אמר ועלה לי חיוך ענק על הפנים. הם התנשקו מחוץ לבית ספר?! כל הכבוד כריס! זאת הבחורה שלי!
״למה את מחייכת ככה?״ הוא שאל בחיוך והבטתי בו עדיין מחייכת. ״כן זה דוד שלי. והם הזוג הכי יפה בעולם!״ אמרתי בהתרגשות שלא הצלחתי להסתיר. הוא צחק בקול וחיבק אותי.
ג׳וני ליווה אותי עד הבית ודיברנו על הכל בדרך. השלמנו את כל הפערים שהספקנו בדרך הקצרה לביתי. נפרדתי מג׳וני לשלום ונכנסתי לביתי.

התקדמתי אל עבר הסלון כדי לבדוק אם אמא שלי שם, רציתי שתראה שאני בבית ולא תדאג.
אך לפני שנכנסתי שמעתי את קולו של דון ועצרתי.
״אני לא מבין אותך. אני יכול לעשות אותך מאושר! את עדיין אוהבת אותי אני יודע את זה. אני מרגיש את זה.״ קולו נשמע ביאוש
״בטח שאני אוהבת אותך. אני לעולם לא אפסיק. השלוש שנים שעברו לא הזיזו לרגשות שלי, הם רק גרמו להם להתגבר.״ קולה הבוכה של אלנה נשמע.
״אז למה? למה את מתחתנת איתו? למה את עושה לנו את זה?״ דון אמר , כמעט לוחש.
״אני חייבת. זה מה שיעשה את ההורים שלי שמחים.״ ״את באת לעולם הזה בשביל שאת תיהי שמחה לא ההורים שלך! את באמת רוצה לשכב איתו לשארית חייך? להתעורר כל בוקר לידו? להביא ילדים לעולם איתו?״ דון שאל בעצב. אלנה פרצה בבכי קולני, לעזאזל אישה, תתחילי לגדל ביצים ולעשות מה שאת רוצה! צעקתי על אלנה בלב.
״אני אוהב אותך״ הוא אמר בשקט ודמעות עלו לעיניי. לעזאזל זה כמו לראות טלנובלה רומנטית. הם לא דיברו כמה רגעים. הצצתי בזהירות לראות מה קורה בסלון. חיוך עלה על פניי. הם מתנשקים. וואו זאת חתיכת נשיקה. שימצאו לעצמם חדר כי לא נראה לי שהם ישתלטו על עצמם.
לעזאזל אליסון! על מה את חושבת?! עופי מפה עכשיו! פקדתי על עצמי. וכך עשיתי , התקדמתי לכיוון המדרגות ועליתי לחדרי.

פשטתי את בגדיי ונכנסתי למקלחת החמה. כל המחשבות עברו במוחי. אם יש משהו שקשה לי לראות זה את ריאן בוכה. שיצעק עליי, שיקלל, רק שלא יבכה. הרגשות שלי אליו מתגברים מיום ליום, משניה לשניה. אני מאוהבת בו מעל הראש ואני לא יודעת מה לעשות. הוא עדיין לא נפרד ממליסה. מסתבר שהיא טסה אתמול למיאמי לשבוע עם חברותיה.
המחשבות שלי עברו לסמואל. הלב שלי כאב מלחשוב שאולי הוא סובל עכשיו. אני לא מכירה אותו, אבל הוא חשוב לריאן ולליאם. אז כנראה שהוא אדם טוב לב , שלא מגיע לו מה שהוא עובר. הוא חי בכלל? מה קרה לו?
השאלות לא מפסיקות לצוץ במוחי ואני החלטתי שזמן המקלחת נגמר. התנגבתי ולבשתי חצאית רופפת שחורה וקצרה, וחולצת בטן אדומה.
התיישבתי על מיטתי וחשבתי איך ריאן עכשיו? הרמתי את הפאלפון שלי וחייגתי את המספר.

״מה?״ הוא ענה בתקיפות , מה יש לו? ״הכל בסדר?״ שאלתי בבהלה , למה הוא תקיף?
״הכל מצויין. מה את רוצה?״ הוא שאל שוב בתקיפות ״מה יש לך? למה אתה תקיף אליי?״ שאלתי בשקט ובאי הבנה. ״כי אני רוצה. נהנת מהליווי?״ הוא שאל ויכולתי לשמוע את הזלזול בקולו. ״מה?״ שאלתי לא מבינה. ״לא משנה אליסון.״ הוא אמר וניתק. הוא קרא לי אליסון. הלב שלי עצר ולא הבנתי מה קורה לו. ליווי? איזה ליווי? שיט! ג׳וני? הוא התכוון לג׳וני?
קפצתי מהמיטה במהירות , לקחתי את הפאלפון שלי , נעלתי נעלי פלטפורמה אדומות ויצאתי מחדרי ומביתי בסערה.

דפקתי על הדלת המוכרת בחוזקה עד שריאן פתח אותה בסערה. ״מה את עושה פה?״ הוא שאל עם מבט כועס. דחפתי אותו ונכנסתי אל תוך הבית, הנחתי את ידיי על מותניי והבטתי בו במבט זועם. ״אתה ראית אותי עם ג׳וני?״ שאלתי בחריקת שיניים. ״אז ככה קוראים לו?״ הוא שאל וגיחך בזלזול. ״מה עובר עלייך?! אתה עושה לי סצנת קנאה בטלפון רק כי ראית אותו מניח את הזרוע שלו עליי? הוא ידיד שלי יש לו את הזכות המלאה!״ צעקתי עליו ״בלונד-״ ״לא ריאן! אתה לא קורא לי בלונדה עכשיו! עכשיו אני מדברת ואתה סותם את הפה!!״ צרחתי, הפה שלו והעיניים שלו נפערו בהלם אך זה לא הזיז לי.
״אין לך זכות בכלל לתקוף אותי כשיש לך עדיין חברה! אני לא אמרתי שום דבר כשנישקת אותי אבל חזרת לזרועות שלה! אני לא מבינה למה אתה עושה לי את זה! אני לא מבינה למה אתה מתנהג אליי ככה!--״ ״כי אני אוהב אותך לעזאזל!!״
נשארתי דוממת כשפי עדיין פתוח. דמעות עולות לעיניי ואני מרגישה את כל הגוף שלי רועד.
״מה אמרת?״ שאלתי בקול רועד.
״אני אוהב אותך״ הוא אמר , התקדם אליי במהירות והצמיד את שפתיו אל שפתיי בחוזקה.