ילדה מיוחדת

דברים משונים

שנת  אלפיים וחמש


נרדמתי לעוד לילה בחיוך. היה לי יום טוב בגן. אמא שלי ישנה לידי. טוב, אני בת חמש. "לילה טוב, מיה" אמרה בחיוך וצחקקתי והיא חייכה וכיבתה את האור. נשכבתי על צד ימין, הצד שאני הכי אוהבת. עצמתי עיניים, אבל אז הרגשתי תחושה משונה- קור מוזר בכל הגוף והתנשפתי. גם היו לי צמרמורות משונות. התיישבתי מטושטשת. אמא שלי כבר נרדמה. ומוזר, למרות שהיינו רק שתינו בחדר, הרגשתי כאילו יש איתנו עוד חמישה אנשים לפחות- רק שפשוט לא ראיתי אותם. "יש כאן מישהו?" שאלתי בחושך, ושמעתי רק לחשוש וצעדים מהירים. הלב שלי דפק והתחלתי להזיע מפחד. רעדתי. "מיה, מה את עושה?" אמא התיישבה מטושטשת. התחלתי לגמגם משהו לא ברור, והיא נאנחה. "תחזרי לישון," אמרה בתוקף והשכיבה אותי. עצמתי עיניים בחוזקה, מנסה להתעלם מהקולות של האנשים ששמעתי וכאילו הקיפו אותי עכשיו.

למחרת קמתי לעוד יום בגן. קיוויתי שמה שקרה בלילה לא יחזור יותר, אבל רציתי לבדוק את זה, אם זה קורה גם ביום. 'אני אבדוק את זה היום,' חשבתי בזמן שהתארגנתי עם אמא והתחלנו ללכת לגן. בדרך ליטפתי כמה כלבים שכשכשו לי בזנב. "ווף!" אמר לי אחד מהם וצחקקתי וליטפתי אותו. לנו יש חתולים, לא כלבים, אבל אני אוהבת גם חתולים וגם כלבים. הגענו לגן ונפרדתי בצער מאמא. היא חיבקה אותי חזק, דיברה עם הגננת קצת ואז הלכה. הלכתי מיד לידיד שלי שהיה בפינת נגרות, כמו תמיד. חייכתי אליו ולקחתי גם פטיש וכמה מסמרים וסתם שיחקתי איתם בשיעמום. אני לא באמת אוהבת נגרות, אבל אין לי כל כך הרבה חברים בגן חוץ ממנו ואולי עוד שתי בנות. נאנחתי והוא צחק אחרי שהוא מסמר מסמר אחד. הסתכלתי עליו במבט עגמומי. "מיה, תסתכלי" הוא אמר והראה לי את הקרש עם המסמר. הנהנתי ונאנחתי. הוא מצמץ וסימן לי לעשות גם כמוהו. עשיתי בלית ברירה, רק כדי להתעסק עם משהו. ואז שוב הרגשתי את זה: צמרמורות, קור משונה. קפאתי עם הפטיש באמצע הדרך ובלב דופק. ידעתי שמישהו נוסף עומד מאחוריי ומאחוריי ידיד שלי, שהתחיל להסתכל עליי במבט מוטרד. גם הוא הפסיק לעבוד, והוא הניח את הפטיש והמסמרים על השולחן. ואז שמעתי צעדים וקפצתי וגם הוא בבהלה. "שלום, מיה. את מסתדרת?" העוזרת של הגננת הופיעה לידי. בלעתי רוק. איך ידעתי שהיא תבוא? הנהנתי ברעד ולקחתי שוב את הפטיש בידיים רועדות. ידיד שלי הסתכל עליי עוד כמה שניות במבט מוטרד, ולבסוף משך בכתפיים וחזר לעבוד גם הוא. אחר כך יצאנו מהפינת נגרות, ונשמתי לרווחה אוויר לא עם ריח עץ סוף סוף. הלכתי לשחק עם חברות שלי אחרי שנפרדתי ממנו. בסוף היום חזרתי הבייתה מרוצה. הניסויי שלי הסתיים בהצלחה- בקושי פחדתי היום,למרות שמה שהרגשתי עדיין הטריד אותי קצת. עזבתי את זה ושיחקתי עם הבובות שלי.