לפתח מצבי תודעה שלווים

65 7 2
                                    

המורה, שהסתבר שקוראים לו יאיר הסביר מהי מטרת המדיטציה והשיעור הזה לכבודי, כי אני חדשה. הקשבתי. "מדיטציה היא תרגול מנטלי המאפשר לאדם, במקרה שלנו אינפרא, לפתח מצבי תודעה שלווים ואיזון נפש. היא עשויה לסייע להפחתה של לחץ, מתח, חרדה, דיכאון, כאב, ובתרגול מסור אף לשחרר מסבל לצמיתות. . מין המובן מאליו שזה מושלם בשבילנו. כשנתמודד מול מפלצות 'מיתולוגיות'-" הוא עשה מירכאות עם הידיים וכולנו צחקנו- "נצטרך להיות ממוקדים בלצאת בחיים, להרוג אותן בלי פחד," הצטמררתי, "ובלי היסוס. ולקוראי מחשבות בינינו- זה עוד יותר מובן מאליו, כי כדי לקרוא מחשבות צריך להרפות מהמחשבות של עצמך, ואין דרך טובה לעשות את זה יותר ממדיטציה. יש כל מיני סוגים של איך לעשות מדיטציה: להקשיב למוזיקה ולרוקן את הראש בעקבותיה. לחשוב על מילה אחת. להתרכז בנשימות. השיטה שלנו תשתנה מפעם לפעם בהתאם למה שתרצו. מדיטציה טובה גם לבני תמותה, לא רק לאינפרות, ככה שכשתחזרו הבייתה והאחים שלכם ירצו גם לעשות משהו מגניב," עוד צחוק של כולנו, יאיר חייך, "תוכלו לתרגל איתם מדיטציה וזה יעשה טוב לכולם. עכשיו, נתרגל דבר ראשון ישיבת מדיטציה: ישיבת לוטוס." המורים(מדריך של כל חדר והמורה הראשי יאיר) עברו בין כולם והראו להם איך עושים את זה. אני הסתבכתי, אבל לבסוף הצלחתי.

נעמה חייכה אליי והרגשתי שהיא משועשעת אבל גאה שהצלחתי. חייכתי אליה וצחקנו. כשכולם הצליחו לבסוף לשבת כמו שצריך, המורים חזרו לשבת גם על הכריות המיוחדות של השיעור שחילקו לנו עכשיו ויאיר חזר לעמוד בראש וכחכח בגרון. "עכשיו, איך אתם רוצים לעשות היום מדיטציה? במדיטציה חשוב להקשיב לרצונות שלנו, אחרת לא נוכל להיות רגועים וזה הדבר הכי חשוב." אמר. חייכתי. הייתי אומרת שאני רוצה מוזיקה אבל התביישתי, אז התפללתי שבסוף כולם יסכימו על מוזיקה. כולם זרקו את כל מה שיאיר אמר בהסבר פחות או יותר. "בסדר, נעשה הגרלה" הוא אמר. "ורוב הקולות יקבע. מדריכים, לכו לאנשי החדר שלכם ועזרו לי למנות את הקולות" הוא אמר בקול פוקד רגוע והם הנהנו ושלמה מיהר אלינו כמו תלמיד בעצמו, מה שגרם לי לאהוב אותו יותר. כולנו, חדר שתיים, התרכזנו. "קדימה! שלא יהיה משעמם." נעמה אמרה בבהלה. הנהנו. כל שאר החדרים גם התלחשו בינם לבין עצמם באופן דומה. "אני רוצה מוזיקה," אמרתי. שקד הנהן בביישנות. "גם אני," מלמל בחזרה. חייכתי. עידו שפשף את העיניים. "משהו מקפיץ, בבקשה, בפעם הקודמת כמעט נרדמתי" הוא יילל ונעמה אחותו החטיפה לו והוא מצמץ והחמיץ פנים ואז החטיף לה בחזרה. חייכתי בהיסוס למראה. נראה שהאחים האלה עומדים לעשות לנו חיים לא קלים. "זה לא הרעיון של מדיטציה!" נעמה סיננה, נראה שבפעם המיליון. עידו נאנח לתקרה ונשען על הידיים אחורה בישיבה מזרחית, ככה שהוא 'עבר על החוק.' חייכתי. "נכון," אמרתי בהיסוס. "צריך מוזיקה נורמלית." עידו נחר. "אני יודע," אמר שקד ורשם משהו בפתק שקיבל ואז הראה לנו. הנהנו בהתלהבות. לבסוף הקולות נספרו ונבחרה המוזיקה שלנו בדרך נס. החלפנו כיפים כל החדר וצחקנו בשקט. המדיטציה התחילה.

ילדה מיוחדתWhere stories live. Discover now