ילדה מיוחדת

יער הרמוניה

הוא דיבר עם קנטאור אחר ושתי פיות שריחפו מולן בהבעה קשובה. היו לפיות אוזניים חדות כמו שלאלפים אמורות להיות, הן לבשו שמלות זוהרות והן היו קטנות ועדינות. 'לפחות משהו כמו בסרטים,' חשבתי לעצמי. התקרבנו אליהם ואני הלכתי לאט יותר כי פחדתי. אדם ניגש לשון וסימן לי לבוא גם אחרי שאמר לו משהו. הלכתי בהיסוס ושון חייך אליי. "ברוכה השבה, גבישה." אמר וקרץ, זוכר שאני בעצם אינפרא. חייכתי חיוך לחוץ. רציתי להגיד לו שאדם ודין לא אשמים בזה שהם באו אלינו כי הם סך הכל רצו לעזור, אבל היו דברים דחופים יותר עכשיו. עדכנו אותו במה שקרה מאז שעזבנו בטלפורטציה ההיא והקנטאור הרצין באחת. "אני מבין." אמר בסוף ונשמע כל כך כמו כירון, שכמעט קראתי לו ככה. אבל התאפקתי. "יש משהו שנוכל לעשות?" שאלתי. הפיות גם הקשיבו לשיחה, ואדם הזעיף פנים כשאחת מהן הסתכלה עליו- הנחתי שזאת נפרטיטי, הפיה שאוהבת לעשות בלאגן. "כן, יש" אמרה בקול דק אבל רם. "מ-מה?" שאלתי ביראה. הנה היצור שתמיד רציתי להיות עומד מולי. הכנפיים שלה רפרפו במהירות והסתכלתי עליהן בקנאה. הפיה חייכה אליי חיוך ערמומי. "נוכל להפתיע אותם. כך נוכל להרוויח מעט זמן ולעזור לחבריכם." אמרה. שון הנהן. "זאת התחלה טובה. אך עדיין יש את הרוחות והעובדה שברגע שעידו ופלוריאן יהיו שם, הם שוב יהיו בשליטת ג'יימס וסקוט." אמר. נרתעתי אחורה כשהבנתי שאנחנו הולכים לסיים דבר ענקי- אוייבות ששוררת מאז ימי קדם. הרגשתי קטנה מידי לכל זה. רעדתי. "מה נעשה?" שאלתי. אדם הרהר. "נילחם כולנו בכוחות שלנו," אמר.

"אבל הם כבר מתים," הזכרתי לו ונרעדתי מהמחשבה. הפיה חייכה אליי. "אמרת שיש לך את כל הכוחות, לא?" שאלה אותי. בלעתי רוק והנהנתי. "זה אומר שאת קשורה גם לרוחות." הנהנתי לאישור באי רצון. "תוכלי להחזיר את כולם ל...לאיפה שהם לא הגיעו ממנו." אמר. שון הסתכל עליי בחשש. "ניסית פעם משהו כזה?" שאל. "פעם זימנתי את החתול שלי," מלמלתי. כשטיגר, אחד החתולים שלנו, מת, זימנתי אותו בפקפוק. הייתי בהלם כשגיליתי שהצלחתי- וכמובן מיד ברחתי בגבורה רבה. כשחזרתי, הוא נעלם, לא ידעתי לאן עד היום. קיוויתי שלגן העדן של החתולים, שם הוא יוכל להמשיך לצוד עכברים ולאכול גבינות. "אבל זה היה לזמן. לא להרחיק." אמרתי. הפיה הסתכלה עליי בסקירה. "אבל את עדיין אמורה להיות מסוגלת לזה. והנער ההוא, שקד, יוכל להפנט אותם ואז הם יהיו כפויים אלינו." אמרה בהתלהבות יתרה. "ג..גם אני יכולה להפנט," אמרתי בלב דופק. הפיה ממש קפצה באוויר בהתלהבות עכשיו. "מעולה! אז שניכם תוכלו לעשות זאת." אמרה. "ותמר הזאת בינתיים תוביל אותם אליכם באש- הם לא ירצו להישרף- נעמה בינתיים תלחש להם במחשבות ללכת קדימה- נוגה תזמן חרב קרח ליתר ביטחון לקרב-והופ, הכל מושלם!" אמרה ומחאה כפיים, קופצת באוויר. החמצתי פנים. כל זה נשמע קל בדיבורים. "בסדר," רטנתי. כבר אמרתי שתמיד הזדהיתי עם ניקו? ועם ליאו וג'ייסון. אני שילוב של שלושתם. "נעשה את זה. אז כדאי שנלך," אמרתי. שון הנהן, עדיין מודאג, וחזרנו למיטה של עידו, שקרא עיתון של אינמאגיה בשלווה. הוא חייך אלינו כשבאנו, נראה ישנוני. "אותך נשאיר פה," אמרתי, עדיין קצת בכעס שניסיתי לא להראות. הוא הנהן באי רצון, מניח את העיתון על הבטן שלו. "אבל-" פתח והתיישב במאמץ. "אתה עדיין חלש," אמר שון. "וסקוט יוכל חלילה שוב להפנט אותך. מוטב שתנוח." עידו השפיל את המבט ואז הסתכל עליי. "תשמרי על אחותי." אמר. הנהנתי. לשמור על מי שאני מאוהבת בה. אין בעיה. "בהצלחה," אמר שון. לקחתי את אדם ונעלמנו.

לא הופתעתי לראות אותם במבוך באותו מצב, למרות שהם נראו רעננים יותר. שקד חייך אליי כשראה אותי. "מי-טיילור, מה קורה?" שאל ובא אלינו עם סנדוויץ' ביד. הפעם עדכנתי אותם. האמא החדשה שלי באה אלינו גם ושמה לי ידיים על הכתפיים בדאגה. "שתי טלפורטציות ביום אחד.." אמרה. משונה, אבל לא הרגשתי חלשה עכשיו. "אני בסדר," אמרתי. אדם הנהן. "כן. תאמינו לי כשאני אומר שהיא בסדר. אני מרפא." אמר. חייכתי, לא יכולה שלא לחשוב על וויל. שירה גם חייכה לעצמה חיוך גדול משום מה. האמא נאנחה. "שיהיה." מלמלה ונגעה לי באמצע המצח. בום! פרץ של כוח עבר בי והרגשתי כמו חדשה. "תודה," מלמלתי. היא הנהנה והסירה את היד. "איפה דין?" שקד שאל. אדם זז באי נחת. "חזר הבייתה. היה חייב. ההורים שלו כבר דואגים לו." אמר מהר. שקד בהה בו. "אוקיי," אמר. אדם חייך והסתכל על אמא שלי, אלונה. "מה עכשיו?" שאל. אכשהו הרגשתי שזה החלפת נושא מדין, ותהיתי למה. אלונה חייכה. "עכשיו נחכה." אמרה והתיישבה. מצמצתי. התיישבנו כולנו במעגל ושקד צחק. "פשוט ככה?" אמר. הנהנתי. "כן. אני אעדכן אותכם בינתיים מה קורה ביער הרמוניה." אמרתי. "איזה יער?" תמר שאלה. חייכתי וסיפרתי להם על עידו ומה שקרה לנו אחרי שהלכנו ליער. תמר הנהנה בהבנה ודאגה. "טוב. אז מה עכשיו?" שקד שאל. אדם נראה מצוברח. לצערי אז בדיוק סקוט חזר.

הערת הכותבת:

מעכשיו זה יחזור להיות כל הזמן מהנקודת מבט של מיה/טיילור /אני, אז אני לא יציין יותר נקודות מבט- זאת פשוט תהיה תמיד טיילור/אני כי זה סך הכל עליי

ולמי שרוצה לדעת, הפרק הזה הוא כבר פרק מספר 58.

תהנו!