ילדה מיוחדת

ים, אתה רע

באותו לילה הלכתי לישון בהתרגשות. ידעתי שבקרוב תהיה לי הרפתקה, ונרדמתי בחיוך. בחלום ישבתי בזרועותיו של גבר עם שיער בלונדיני ועור לבן שהחזיק אותי והיטלטלתי מצד לצד כשהוא רץ קדימה. לא אהבתי את זה ובכיתי. הייתי תינוקת בת שנה בחלום- דמיתי מאוד לעצמי בתמונות שלי כתינוקת באלבום שהיה שלי בבית. "ששש," מלמל הגבר בחלום שהחזיק אותי והמשיך לרוץ. הוא הגיע לעוד גבר שכנראה היה אחיו רק שלו היה שיער שחור. אני דמיתי לאבי- לשנינו היה שיער חלק ארוך וגלי, אבל לו היה שיער בלונדיני ולי חום."איפה הם?" אבי שאל אותו בלחץ והתנשף. אבא הסתכל עליי בדאגה, שהפסקתי לבכות. חייכתי אליו והוא הסתכל שוב על כנראה- אחיו בשאלה. הוא אירגן תיק. "בדרך. צריך ל-" אחיו התחיל להגיד, אבל נשמע פיצוץ. הלב שלי דפק והסתכלתי לאן שכל האנשים הגדולים רצו. היינו באי מלא עצים, כמו שאהבתי ומוקף בים. את הים לא אהבתי- הוא תמיד אמר שאשאר לבד כשמישהו מהאי יעזוב אותנו. גרנו על האי הזה עם המון אנשים, שהיו משפחה אחת גדולה בשבילי והאיש שהחזיק בי עכשיו ואישה ואחיו של האיש טיפלו בי במסירות. הם שמחו על כל צעד שעשיתי, על כל דיבור שדיברתי עם עצים והתקדמתי בכוחות שלי כאינפרא והיו גאים בי. אבל הם ידעו שלא יוכלו לטפל בי לנצח- לגדל תינוקת אינפרא זה מסוכן, ובטח באי. אלה לא חיים לילדה. מתישהו הם יהיו חייבים למסור אותי, והיום הגיע הרגע. אבא מסר אותי לאחיו, שהחזיק בי. גם הוא נראה מודאג והסתכלתי עליו בשאלה, מחזיקה היטב בשמיכה שלי. הוא הסתכל עליי. כקורא מחשבות, הוא ידע מה עובר לי בראש.

"אל תדאגי, ילדה שלי." הוא נישק אותי על המצח וצחקתי. זה גרם לו לחייך חיוך עצוב. "עוד ניפגש שוב יום אחד. עד אז, יטפלו בך אנשים אחרים מסורים לא פחות מאיתנו." הרגשתי שהוא עצוב. "אבא," אמרתי. הוא חייך. "יגדלו אותך גם אינפרא." הוא הבטיח לי וחייכתי כי הבנתי אותו. תינוקות אינפרא מתפתחים מהר יותר מתינוקות רגילים. הנהנתי והוא נאנח ורץ לחוף. הסתכלתי עם כל אנשי האי, מוחזקת בידיו של דוד שלי ונצמדתי אליו. הפעם הספינה תיקח אותי ל'אנשים מסורים שיטפלו בי.' החזקתי בשמיכה שלי בשתי הידיים הקטנות שלי ופחדתי. שנאתי את הים בדיוק בגלל זה, והפעם אני אעזוב, כנראה לנצח. התעוררתי המומה במיטה, שוב בת 18.