ילדה מיוחדת

גילויים

תהיתי למה. הרי אם הוא מרגל, הוא בחר להיות מרגל, אז אין לו כל סיבה להרגיש אשם- הרי הוא עושה מה שהוא מאמין בו. נעמה הסתכלה עליי בחשדנות והסמקתי כמי שנתפסה על חם. היא בטח שמעה אותי חושבת על זה, ועכשיו בעצם הסגרתי את עידו. "אבל למה עזבתם את כדור הארץ?" מלמלתי, בעצם כדי להסיח את דעתה של נעמה. הם בכל זאת אחים, ולא רציתי שהם יריבו ועוד בגללי. אמא של דורין הסתכלה עליי במבט חד. "אתם מתכוונים לחזור לכדור הארץ בזמן הקרוב?" שאלה משום מה והתעלמה מהשאלה שלי. התבלבלתי. נעמה הנידה בראשה במצח מקומט ועידו נראה מלא הקלה(כנראה מכך שעברנו נושא) והוא אפילו התחיל לאכול כשהוא מזמזם לעצמו שיר. נזכרתי בחרדה שגם הוא קורא מחשבות, אבל אולי הוא לא שמע מה אני ונעמה חשבנו עכשיו בצירוף מקרים מבורך אם הוא שמח. תמר ושקד אכלו כל העת בשתיקה והקשיבו לשיחה. אמא של דורין נשמה בהקלה. "קראו לי בבקשה הודיה." 'דורין, הודיה...' חשבתי. –"אנחנו לא גרים בכדור הארץ כדי להשתמש בכוחות שלנו באופן חופשי. אני ובעלי- היינו שייכים בעבר למה שנקרא 'גבישים'. בעלי, רון, סבר שזאת תהיה תכנית טובה ככה ללמד את הבת שלנו לשלוט בכוחות שלה כמו הפנימייה בכדור הארץ. עד שגילינו ש..." הודיה השתתקה פתאום ונעצה מבט בקיר. "עד שגיליתם שמה?" תמר שאלה עם המזלג באוויר ושקד הנהן. הודיה הסתכלה עלינו בעצב. "רון גילה ש'הגבישים' רוצים לקחת משהו יקר מאוד ללב כל האינפרות והיצורים." אמרה. הרגשתי כמו בשעת סיפור, והזדקפתי במקומי במתח מניחה את המזלג. "מה הם רוצים לקחת?" שאלתי, מתעלמת מנעמה שהנידה בראשה משום מה ושידרה לי 'את באמת רוצה לגלות?' נתתי לה מרפק במותן והיא החמיצה פנים.

הודיה חייכה חיוך מוטרד. "מקור הגבישים. מה שמסתיר את הקסם מבני התמותה...האנשים הרגילים." אמרה. שתקנו. "ו...זה קשור אכשהו לזה ש..מצאתי לא מזמן אבן מיוחדת?" מלמלתי. הודיה הסתכלה עליי ודורין הסתכלה עליי במבט שואל. "ייתכן מאוד. מה מצאת?" שאלה. סיפרתי לה על האבן עם ההרגשה המיוחדת שמצאתי ואז על היהלום של עידו בתור נקמה שקטה. הוא הוציא את שלו ואני הוצאתי את שלי מהכיס. הודיה בחנה את שניהם בידיה במבט מרוכז אחרי שהבאנו לה אותם. "כן, אלה בהחלט קרובי משפחה של הגביש המקורי. זה קסום ונותן כוח. יש כל מיני סוגי קריסטלים." אמרה. עצרתי את הנשימה. "את יודעת איזה סוגים הם שלנו?" שאלתי. היא חייכה והנהנה. "שלך היא פנינה. היא מביאה לך שלווה ושקט. טוב, אני הולכת לצטט מאתרים עכשיו, אז סלחו לי על השפה הגבוהה." היא צחקקה והמתנו במתח שתמשיך לדבר. המחשבות שלי סערו ותהיתי אם נעמה מקשיבה לי. פנינה? כמו הקבוצה? לא יכול להיות שזה צירוף מקרים. הודיה נשמה עמוק והמשיכה לדבר. "שלווה ושקט- מכאן לא מפתיע שהיא נותנת לך אנרגיות ומייצבת אותך. של הנער הגביש הוא מיוחד ונדיר מאוד...יהלום. מנהיגות וכוח המים. אני משערת לעצמי שאתה שולט במים." עידו הנהן והודיה חייכה. "מים נוהגים לסחוף אחריהם את כולם, תרתי משמע. אולי היהלום זיהה בך משהו ולכן משך אותך אליו. וכנ"ל את. אולי הוא זיהה שאת שלווה ושקטה." היא החזירה לנו את הקריסטלים ואני ועידו הסתכלנו עליהם באור שונה עכשיו. נעמה חייכה אליי ואז הסתכלה על הודיה בזמן ששקד ותמר חזרו לאכול. "האם גם אני תמר ושקד נקבל קריסטל בקרוב?" שאלה בלי לשים לב בשפה קצת גבוהה, כנראה נדבקה מהודיה. הודיה הסתכלה עליה ואז הרימה גבה. "האם המורים שלכם לא הדריכו אותכם שם בפנימייה? כל אינפרא מקבל מה שהגורל שולח אליו." אמרה. "מכאן שתקבלי אם גביש יקרא לך." הוסיפה. נעמה השפילה מבט חמוץ ולחצתי לה על היד לתמיכה והיא חייכה אליי מהצד. חייכתי אליה וחזרתי להודיה. "ולמה יש לי כל כך הרבה כוחות?" שאלתי. הודיה הסתכלה עליי. "אותו דבר," אמרה. "יש לך יעוד כלשהו. אנחנו עדיין לא יודעים מהו, אבל את כבר כאן, אז סביר להניח שתדעי בקרוב." אמרה. 'בקיצור היא לא יודעת', חשבתי לעצמי. אבל כל הגבישים...

חשבתי על המסע שנעבור ועל הילד, דין, שחלמתי עליו. "יש גם ילדים בכנופיית הגבישים או מה שזה לא יהיה?" שאלתי. הודיה התיישבה והנהנה כשהיא מתחילה לאכול. "כמובן. הרי לשם שלחנו את דורין ללמוד לשלוט בכוחות שלה בהתחלה." אמרה. "ו...זה ביער?" שאלתי בזהירות. הודיה הרימה את ראשה אליי. "כן. איך את יודעת?" שאלה. חייכתי באשמה. "חלום. למה זה שם?" שאלתי. הודיה חייכה. "אם כך הגורל שלח אותכם אליי ולדורין. לשאלה שלך כדי שיהיו מוכנים לשרוד בכל מצב." אמרה. הנהנו. חזרנו לאכול בשתיקה וחשבתי על פלוריאן. מעניין אם אני אחלום עליו שוב בקרוב. סיימנו לאכול ודורין הובילה אותנו לחדר האורחים. "רגע. אמא שלי אמרה שיש גם נבואה עלינו. את יודעת עליה במקרה?" שאלתי את הודיה כשקמנו. "אני חוששת שלא," אמרה. השפלתי את המבט. "אבל בטח תדעו אותה בקרוב." היא הוסיפה. הנהנו והלכנו אחרי דורין, שסידרה לנו מזרונים בחדר אורחים. "אמא שלי מתנהגת מוזר בזמן האחרון. משהו מוזר קורה בכדור הארץ?" שאלה אותנו והנדנו בראש. "רק הדברים הרגילים," אמרתי. היא הנהנה וקימטה את המצח ואז משכה בכתיפיה. "טוב, תנוחו. מחר תתחילו ב...למה אתם כאן בעצם?" שאלה. נעמה נאנחה וסיפרה לה בלית ברירה. דורין הנהנה ואז אני ושקד סיפרנו לה את כל החלומות שלנו. היא הנהנה שוב. "כן. בהחלט יש כאן מבוך, קוראים לו מבוך ההסתבכויות." אמרה. "אה..למה?" שאלתי בחשש. תמר התיישבה על המיטה בינתיים ושקד פתח את המפה של אינמאגיה ובחן אותה.