ילדה מיוחדת

שטרות קסומים

להיזהר ממי? מעידו? ואז הרגשתי צמרמורת והרגשה חמה בכל הגוף, מה שאמר שמישהו מתקרב אליי. הסתובבתי וראיתי שזה שקד, שבחר פירות וירקות בקפידה. "צריך לארוז כמה שיותר אוכל. מי יודע כמה זמן נהיה כאן." אמר. הנהנתי, עדיין מוטרדת מהחלום. נעמה התקרבה עם שקית מלאה פירות ומיץ טפטף לרצפה. "צודק. אני אלך לקנות לחם. מיה את תחפשי לך אוכל בלי גלוטן. עידו, אתה תלך לאיזור החטיפים והממתקים והמים. ניפגש כאן בעוד...חצי שעה?" אמרה בהיסוס. הנהנו, אני בדאגה. איך נתקשר? לאף אחד כאן חוץ מאיתנו בטוח אין פלאפון. "בואו נבדוק שהפלאפונים עובדים כאן," הצעתי. כולם בהו בי. חייכתי. "במקומות קסומים לפעמים הפלאפונים והשעונים לא עובדים." הסברתי, חושבת תוך כדי על פרסי ג'קסון' ו'מנהרת הזמן' . נעמה הנהנה. "רעיון טוב." היא שלפה את הפלאפון שלה מהתיק וסימסה לכולנו אחרי שפתחה לנו קבוצת וואצאפ. להפתעת ולהקלת כולנו מיד כולם קיבלו הודעה ממנה וחייכנו. נעמה צחקה בהקלה והחזירה את הפלאפון לתיק. "בסדר. ניפגש כאן עוד חצי שעה" אמרה ביותר ביטחון ממקודם והנהנו, הולכים כל אחד לאיזור שנעמה אמרה לו. אני חיפשתי בעיניי אוכל בלי גלוטן. לצערי הדבר הראשון שראיתי היו בעיקר פירות וירקות, אלא שאז הסתכלתי למעלה והתפלאתי לראות שלט שהיה כתוב עליו 'חנות לאלרגניים' ונכנסתי בהיסוס.

הופתעתי לראות מאכלים בלי גלוטן ולקחתי בשמחה כל מה שאני אוהבת. לחם, ממתקים... בסוף הלכתי לקופה שעמדו בה כל מיני יצורים שלא הצלחתי לראות מהם- הם נראו כמו ענקים, גמדים ויצורים מרובי רגליים וזרועות שהרתיעו אותי כי הזכירו לי חרקים. קיוויתי לראות פה עוד בני אדם מתישהו. בסוף הגיע התור שלי, ונזכרתי בלחץ שאין לי את הכסף של המקום הזה- היה לי כסף ישראלי, וזה בטוח לא יעזור כאן. המוכר שהיה אדם גבוה מאוד הסתכל עליי וחייך. היה לו זקן חום, עור מוקה ועיניים טובות חומות. "את מכדור הארץ?" שאל. הנהנתי בלחץ, תוהה אם זה פשע עצם היותי מכדור הארץ. הענק חייך. "בסדר. תני לי את הכסף שיש לך ואהמיר אותו לכסף של אינמאגיה." אמר. בלעתי רוק והנהנתי, מושיטה לו ארבעים שקלים בתקווה שיהיו הסכום המלא. לא בדקתי מחירים כהרגלי, כי אני לקויית למידה במתמטיקה. גם בכדור הארץ אני לא תמיד עושה את זה. הוא הנהן ושם אותם בקופה, מושיט לי שטרות זרים בחזרה. הסתכלתי עליהם. היו עליהם תמונה של יצור סגול שלוחץ ידיים עם בן אדם, מה שהפתיע אותי. הצבע של השטרות היה תכלכל. הכנסתי אותם לארנק אחרי שהנחתי את השקיות על הרצפה. "אני יכול לקחת הפסקה ולהדריך אותך כאן," הציע הענק אחרי שראה שאני מופתעת מהשטרות- זה בטח בלט שאני לא מכאן. "באת עם חברים?" שאל. הנהנתי. "איפה הם? אעשה לכם סיור." אמר וסימן למישהו לבוא להחליף אותו. נלחצתי אבל הובלתי אותו למקום שקבענו להיפגש בו, ליד דוכן הפירות. שמחתי לראות ששקד כבר שם, מכניס את הירקות והפירות שקנה לתיק. גם הוא קיבל כסף זר והוא הכניס אותו לארנק אחר כך. רצתי אליו עם האוכל. "שקד," התנשפתי ושמתי את התיק על הרצפה ואת האוכל מיד כשנעצרתי והענק חייך אלינו, "הכרתי מישהו. הוא יכול לעזור לנו." אמרתי ושתיתי מים. שקד בהה בענק בפליאה. "איך הכרת?" שאל. סיפרתי לו על החנות והוא חייך חיוך מוטרד. "חלמת משהו?" לחשתי לו כשהרגשתי שהוא מודאג. הוא הנהן. "עוד פעם המבוך ההוא." הוא החזיר לי לחישה. הנהנתי. "אולי דבר ראשון אנחנו צריכים ללכת לשם," לחשתי, לא שמה לב שהענק מתכופף בחיבה להקשיב לנו. "מתלחשים? קדימה, בואו נתחיל בסיור." אמר וצחקנו במבוכה. עידו תמר ונעמה הגיעו עמוסים באוכל, שתו מים ונחו קצת. אחרי זה התחלנו בסיור.

הוא לקח אותנו למעלית שהייתה מולינו ועלינו בה. "לאן הולכים?" נעמה שאלה, אוכלת תוך כדי מאפה שלקחה מתמר. תמר באופן אירוני אכלה תמרים וחייכתי, מתאפקת מלצחוק. היא הסתכלה עליי בחוסר הבנה, כאילו באמת לא מבינה את הבדיחה. הנדתי בראש וחטפתי את התפו צ'יפס מעידו. הוא מחה, אבל אני התעלמתי ממנו. אם הוא באמת מרגל לטובת הגבישים ההם, קצת נקמות לא יעשו לו שום דבר. חייכתי אליו בתמימות והוא גלגל עיניים ואכל גם מאפה מתמר. שקד אכל אפרסק קריר והסתכל על הענק בציפייה לתשובה. "דבר ראשון, קוראים לי אדריאן. נעים מאוד. והולכים לשוק נוסף כאן, אני חושב שמאוד תאהבו אותו" אמר וחייך. בהיתי באדריאן. "למה?" שאלתי. אדריאן משך בכתיפיו הענקיות. "כי יש שם אינפרות שגדלו במקום הזה." אמר. הנהנתי בהלם, מתחילה להתרגש. הלוואי שהייתי גדלה במקום קסום- ככה בטח תמיד הייתי מרגישה שייכת ולא זרה, אפילו שכולם הכירו אותי. שקד הנהן גם וחזר לאכול, עובר למאפה. קינאתי בהם ואכלתי בורקס משלי. הריח לא היה אותו דבר, אבל זה היה עדיף מכלום. יצאנו מהמעלית.