ילדה מיוחדת

אינפרא

אינפרות. התפלאתי. מה זה 'אינפרא?' חיפשתי במחשב 'אור אינפרא אדום'. זה מה שהיה כתוב בויקיפדיה: " קרינה תת-אדומה או אינפרה-אדום היא ש שלה ארוך משל ה, אך קצר משל קרינת . מקור השם "אינפרה-אדומה" במילה ה infra, שמשמעותה "מתחת", שכן התדר של הקרינה נמצא מתחת לזו של אור אדום. אורכי הגל הכלולים בתחום מוגדרים בדרך כלל כאלה שבין 750 (קצה גבול הראיה האנושית) ועד כ-30,000 ננומטר (30 מיקרון) (גבול תדרי). כל עצם על פני כדור הארץ, ובפרט גוף האדם ובעלי חיים, פולטים בתחום זה, כיוון שלפי , זהו תחום התדרים אותו פולט הנמצא בטמפרטורה של כמה עשרות . זו הסיבה שמצלמות תת-אדום פועלות היטב גם בלילה, ללא קשר למקור תאורה חיצוני. גם לבעלי חיים מסוימים (כגון ) יש חיישנים המסוגלים "לראות" את הקרינה.לקרינה תת-אדומה ישנם שימושים רבים בטכנולוגיה, החל ממצלמות הרואות ביום ובלילה, דרך תקשורת בין מכשירים, ועד לחימום." הרהרתי. 'לטינית', חשבתי בחיוך. אני אוהבת דברים עם פירוש מגניב. 'מתחת לראייה האנושית'? זה אומר שאנחנו רואים יותר או פחות מאנשים רגילים? או שאנחנו לא אנושיים? את זה נצטרך להמשיך לפענח. בינתיים גילינו שזה עובר בתורשה, היכולות שלנו. ושאפשר לזהות בעיניים מי גם אינפרא- ככה זיהיתי שחברה שלי כמוני. שתינו היינו המומות.אבל הגילויי שהכי הפתיע אותי, הוא שגם סבתא רבתא שלי הייתה אינפרא (סבתא שלי תמיד אמרה שהיו לה 'תחושות מוקדמות', מה זה יכול להיות אם לא חזיונות?) ו-אבא שלי. רעדתי. מיד הלכתי לאמא שלי ושאלתי אותה מה אבא שלי. היא חייכה ואמרה שהוא טוען שהוא קורא מחשבות. 

"קורא מחשבות?" התפלאתי. היא הנהנה. "את בטוחה?" דרשתי לדעת והיא הנהנה שוב. "ככה הוא תמיד אומר בכל אופן," אמרה. הלב שלי דפק. קריאת מחשבות זה גם הכוח שלי. אני אוכל לראות אם זה נכון או לא. 'צריך להוכיח את העניין הזה,' חשבתי. חיכיתי שאבא שלי יחזור. כשהוא חזר הסתכלתי עליו. הוא נראה כרגיל- שיער שחור אפור, עור בצבע מוקה, מעצבן. אבל שמתי לב למשהו חדש כשהסתכלתי עליו הפעם: כאילו מישהו מלטף לי את הראש במסרק כשהוא מסתכל עליי, ותחושה מוזרה. עשיתי פרצוף והוא הסתובב אליי מופתע משום מה. "מיה?" הוא שאל אותי. אלא שהשפתיים שלו לא זזו. הלכתי לחדר שלי והרגשתי שהוא מופתע. הכוחות שלי באינפרא הם להרגיש/לראות/ לדבר עם רוחות, להרגיש אנשים אחרים, לדעת כשמשקרים לי, לדבר עם עצים ו-קריאת מחשבות, כמו אבא שלי. 'זה באמת עובר בתורשה,' חשבתי. 'מה שאומר שגם ההורים של האנשים בקבוצה...מיוחדים. אינפרות.' חייכתי למחשבה. נזכרתי איך פעם התפללתי שיקרה בחיים שלי משהו קסום, והנה זה קרה. צחקתי בקול. הלכתי שוב למטה. אבא שלי הביא קניות מהשוק. "מיה, תעזרי לסדר את הקניות" הוא אמר בקול. עשיתי פרצוף ויצאתי החוצה. 'אני אעשה את זה אחר כך,' חשבתי. מיד לאחר מכן שוב הרגשתי כאילו מסרקים אותי ודגדוג בפנים. " אם תעשי את זה אחר כך, לא יישאר מה לסדר. צריך לעשות את זה עכשיו" אמר אבא שלי בקול וקפאתי. "אבל-" התחלתי למחות. הוא הסתכל עליי. דגדוג. מסרק בלתי נראה מסרק אותי. נאנחתי. 'תצא לי מהראש,' חשבתי בכעס והוא חייך ופנה לסדר את האוכל במקום. סידרתי גם בפרצוף חמוץ.

'יופי', חשבתי במרמור, 'הוא באמת קורא מחשבות. וגרוע מזה: אנחנו יכולים לדבר בשידור מחשבות אחד לשנייה.' הידד. סיימנו לסדר ורצתי לחדר שלי לספר לקבוצה. לא ממש האמינו לי, אבל זאת בחירה שלהם. אני יודעת מה קרה שם. יום אחד אבא שלי דיבר איתי ועם אמא שלי. "את אוהבת את העל טבעי?" הוא שאל אותי והסמקתי והנהנתי. הוא חייך. "יש לך כוחות גם, נכון?" הנהנתי בלב דופק. אמא שלי פערה את הפה לידי. חייכתי לעצמי. "יש כוחות באמת בעולם הזה, צריך להשתמש בהם לטובה" אמר אבא שלי במבט רב משמעות והנהנתי ברצינות. "אני אשתמש בהם לטובה" אמרתי בקול קטן והוא חייך, נאנח וקם. אמא שלי המשיכה להסתכל עליי כאילו נפלתי מהירח. חייכתי אליה והיא הנידה בראשה וקמה גם.