ילדה מיוחדת

פחדים והפתעות(נק' מבט דין)

הלכתי ב'יער מחנה הגבישים' כפי שאנחנו קוראים לו וחיפשתי במבטי את אדם. הוא (כרגיל) טיפל באנשים שנפצעו בגלל קרבות במפלצות או השד יודע מה. "אדם?" שאלתי כשהגעתי למיטה שהוא טיפל בה בילד גביש חולה. הוא התנשף בדיוק כשהוא הניח את היד ליד הפצע והסטתי את המבט כי אני פוחד מדם. כדי לרפא אדם צריך להתרכז מאוד. פעם, ככה הוא סיפר לי, זה היה לו קשה יותר והיום זה הרבה יותר קל, אבל הוא עדיין צריך להתרכז. הכוחות שלי הם לרוץ ממש מהר, כמו ברי מהפלאש. נכון שזה מגניב? "סיימתי," שמעתי את אדם אומר- הוא יודע על הפחד שלי. החזרתי את המבט וראיתי שהאינפרא שותה את 'משקה הכוח', שגם אני שתיתי לא מזמן. חייכתי. "מגניב. שנלך?" אמרתי. אדם הנהן בעייפות והסיר את הכפפות הלבנות שיש לרופאים, זרק אותם לפח שהיה ליד המיטה והלכנו ביחד. הסתכלתי עליו. הוא נראה מותש יותר מהפעם הראשונה שראיתי אותו. התחלתי לדאוג. הרבה גבישים חדשים מגיעים לכאן לאחרונה- כנראה קורה משהו בחוץ- ואדם הוא המדריך של הרופאים ונראה שזה מעמיס עליו מאוד. "אולי תבקש הפסקה משאול?" שאלתי. אדם הזעיף פנים והסתכל עליי. "ולתת למישהו לא אחראי להדריך? לא תודה." רטן. אחת מנקודות התורפה של אדם הוא שליטה- הוא חייב להיות זה שיחזיק במושכות.

אני כאן כבר חודשיים אז יצא לי קצת להכיר אותו. "בסדר," מלמלתי. לא יעזור להתווכח איתו. הלכנו לאוהל שלנו שהיו בו מיטות כמו ביער ובכל אוהל. נכנסנו ואדם קרס במיטה באנקות. התיישבתי על השטיח שבין המיטות ובהיתי באוויר בשיעמום. "אז מה קורה עם הנבואה?" שאלתי כדי להתחיל שיחה. כל גביש יודע על הנבואה המפורסמת. אדם נאנח. לא לקחתי את זה אישית כי ידעתי כמה הוא עייף. "שאול אומר שהיא מתחילה להתגשם. פלוריאן דיווח לו שחבורה של אינפרות בדרך אלינו. נצטרך לבטוח בהם ולקבל אותם כאורחים." נשמע שהוא מדקלם את שאול. הרגשה רעה חלחלה לי בבטן לאיטה. "אינפרות? אצלינו במחנה?" שאלתי, מוטרד. יש יריבות עתיקה בין אינפרות וגבישים. ובני תמותה, אבל זה לא קשור עכשיו. אדם הנהן בעיניים עצומות. בלעתי רוק, נשמתי עמוק והלכתי למיטה שלי והתכסיתי, שקוע במחשבות. אם אינפרות יבואו לכאן...מה יקרה אם יפרוץ קרב? נרדמתי לשינה טרודה.

חלמתי שאני רואה חבורה של ילדים- אחד עם שיער מתולתל חום ועור לבן, אחת עם עור כהה ושיער חום ומישהו שנראה כמוהה רק בן, ילדה עם שיער חום ומישהי עם שיער אסוף לצמה שאכלה מה שנראה כמו שזיף. הסתכלתי עליהם באדישות. ידעתי שזה בטח חיזיון או משהו בסגנון וחיכיתי שמשהו יקרה. "צריך להגיע לגביש," זאת שהיה לה כפיל אמרה. אחת הילדות הנהנה והילד עם השיער המתולתל בחן מפה של אינמאגיה. לקח לי זמן להבין למה אני בוהה בהם עם פה פעור ובטח נראה כמו אידיוט. זאת החבורה שאדם דיבר עליה! זאת חייבת להיות. בלעתי רוק והסתכלתי בחשש, לא מפסיק לחשוב על אדם ועל מה שאגיד לו כשאתעורר. "זה נראה מבטיח," אמרה הילדה הנמוכה והצביעה לכניסה של המקום של היצורים. 'אין לה מושג עד כמה,' חשבתי. הם הלכו ל' Animagic', מקום היצורים הקסומים. הפתח שלו היה כמו שער של צמחים. הם נצמדו אחד לשני כשראו חרקים ענקיים זוחלים בכל מקום ופרפרים ענקיים מעופפים בשמיים אחרי שעברו בשער הצומח. חייכתי בהזדהות. גם אני עוד לא התרגלתי לכל זה- אני יודע שאני גביש הרי רק חודשיים. לבסוף הם נעצרו במעלית וכמעט נכנסו אליה אלא שאז..אני זיהיתי שזה גביש משלנו, אבל הם לא. אינפרא נוסף הצטרף אליהם וחייך.(באופן רשמי אנחנו אינפרא, פשוט יש יריבות) "שלום, מי אתם?" שאל בידידות. אני זיהיתי את היד שהולכת אוטומטית לכיס,איפה שיש לכל אחד גביש - נשק משלו. הם הציגו את עצמם: מיה, נעמה, עידו, תמר, שקד. 'אז זה השמות שלהם', חשבתי ושיננתי לעצמי אותם. הסתכלתי עליהם יותר בתשומת לב- פלטתי צווחה(למזלי הם לא יכלו לשמוע אותי כי זה לא היה החלום שלהם גם) כשראיתי שהעיניים של נעמה כתומות. זה אומר...זה אומר... האינפרא- גביש חייך בנועם. אפילו בחלום יכולת להרגיש את האנרגיה הקסומה שיש לכל אינפרא- מה שגרם לי להרגיש בטוח ומוגן. הקשבתי מנומנם לשיחה. זה היה אחד מהחלומות האלה שידעתי שאני חולם ושלטתי במה שאני עושה. "אנחנו מטיילים. הרגע הגענו מכדור הארץ ורק גילינו שאנחנו אינפרות." 'הם לא היו צריכים להגיד שהם אינפרות,' חשבתי בבהלה. הגביש רק הרים גבה, זוכר את היריבות. אבל הוא לא אמר דבר. "נחמד מאוד." נשמע שהוא מאלץ את עצמו לומר את זה. "אני עודד. נעים מאוד." הוא צחקק והנערים חייכו.