ילדה מיוחדת

צבא כוח הפנינה

שכבתי המומה במיטה שלי, לא יודעת מה לחשוב. המוח שלי היה ריק מרוב שהוא היה המום. בסוף בלעתי רוק וקמתי רועדת לעוד יום בבית ספר בלית ברירה ונגד רצוני, אבל היה לי נחמד. כשחזרתי הייתה לי תכנית. חשבתי על זה שכשהייתי קטנה הייתי מציירת כל הזמן ,ואני מתכוונת כל הזמן סירות שטות בים, ספינות שטות בים. ובזמנו אף פעם לא שטתי בכזה דבר. 'כנראה החלום מסביר את זה,' חשבתי בחיוך ובלב דופק מהתרגשות. הלכתי לאמא שלי רותי. יש לה שיער חום מתולתל, עור לבן, עיניים חומות כהות. "אמא," שאלתי אותה בהיסוס והיא הסתובבה אליי. "הממ?" שאלה. בלעתי רוק. לצערי השאלה שתכננתי לשאול פרחה לי מהראש. זה תמיד ככה כשאני לחוצה. 'לדבר,' נזכרתי באנבת'. 'כשאין לך תכנית, תדברי. אולי היא תצוץ מתישהו מעצם הדיבורים.' חייכתי לעצמי. אין כמו אנבת' צ'ייס. חייכתי לאמא שלי ולהפתעתי השאלה שלי חזרה אליי. "נכון שכשהייתי קטנה הייתי מציירת הרבה ספינות?" שאלתי אותה. היא הנהנה בחיוך. "כן. למה את שואלת?" שאלה. סיפרתי לה את החלום שלי והיא החווירה והתחילה להתנשף. "אויי, אלוהים ישמור." מלמלה משום מה ושמה יד על המצח. התבלבלתי. אמא שלי אתאיסטית ותמיד היה משונה לשמוע אותה אומרת משהו שקשור לה'. "קיווינו שזה יגיע בגיל 20.." מלמלה. רק כמעט בגיל 20 אני אסיים בית ספר- נשארתי שנה בגן.

"מה יגיע בגיל 20?" שאלתי בקול רועד מהתרגשות ופחד. היא הסתכלה עליי ברחמים. "נחכה לאבא שלך," אמרה והחוורתי. היא הסתכלה עליי בחוסר הבנה. "לא. לא! זוכרת שאמרת לי שהוא טוען שהוא קורא מחשבות? אז הוא באמת קורא מחשבות." הסמקתי. "אני רוצה לדבר רק איתך. וגם איתך זה פחות מביך אכשהו." מלמלתי.היא חייכה. "בסדר," אמרה וסימנה לי להתיישב בשולחן האוכל. התיישבתי לידה בחשש. "את צדקת מיה," פתחה. "כל כוחות העל של גיבורי העל המפורסמים מקורם ממקום כלשהו." תהיתי איך היא יודעת שחשבתי על זה. ואז נזכרתי באבא. הסמקתי וסימנתי לה להמשיך לדבר. היא חייכה, מוטרדת. "אני לא ממש יודעת איך להסביר את זה...מרוב שחשבתי את זה שכחתי איך להגיד את זה במילים." היא צחקה. חיכיתי בקוצר רוח. לא היה לי מצב רוח לבדיחות עכשיו, דבר יוצא דופן בשבילי, כי אני אחת שאוהבת להתבדח. בסוף היא נרגעה ונשמה עמוק תודה לאל וסיפרה: "את באמת אינפרא, כמו שחשבת." פערתי את העיניים וקפאתי. "איך-" "-שקט," אמרה בקול פוקד שלא הייתי רגילה לשמוע ממנה. "שאלות בסוף." השתתקתי והקול שלי נתקע לי בגרון מרוב שאלות שהתרוצצו לי במוח ולא יכולתי להחליט איזו מהן לשאול ראשונה. "אז כן, אנחנו יודעים שאת אינפרא. נראה לך שבמקרה גילית את זה? פחח. כיוונו אותך לגלות, כל העת. אלה הכוחות של האנשים האלה." אמא שלי אתאיסטית. קשה היה לה לדבר על כוחות על. הצלחתי לחייך למחשבה. "בכל אופן....יש עלייך נבואה." שוב קפאתי. "שם אומרים את זה. ובקרוב ממש- בסוף השבוע הזה למען האמת- תלכי למקום קסום שקוראים לו..." ראיתי את התשובה במחשבות שלה לפני שהיא אמרה אותה. אחרי הכל, גם אני קוראת מחשבות. "צבא כוח הפנינה!" קראתי. 'צבא כוח הפנינה' הוא שם הקבוצה בוואצאפ עם הילדים העל טבעיים כמוני שאספתי. אמא הנהנה בחיוך.