...בין קירות, בחשכה מאוחרת,
את תשבי ותביטי מעלייך, לספור כוכבים.
בדממה עייפה, בלתי נגמרת,
את תחפשי את אלו שעוד אוהבים.
ואת תתקרבי ברגע, ותתנתקי בשניות, ואף אחד לא יוכל להיכנס עוד.
את תשברי ותישברי, לא מנסה כבר להיות, ומנחל מוכתם תפסיקי לפחוד.
ולמה לא תתהי- היכן הענן, שעל כפיו לשלום אותך יביא?
ומי אז יהיה שם, כשיגיע היום, שבו על האור בתוכך תחשבי?
וגם כשהדלת סגורה - החלונות שבורים, ואין מאמץ שוב לחדור לליבך.
כי החומה נסדקה, וטחב החל לצמוח, ובקרוב עוד נשמע את יופיו של שירך...
YOU ARE READING
מסכה כואבת
Poetryלפעמים כשהקירות סוגרים עליך מכל הכיוונים, כשאתה מרגיש שאתה נופל ואף פעם לא נעצר, כי אין קרקע תחתיך שתתפוס אותך, ואתה מסתיר את הרגשות מפני העולם, אבל בכל זאת מתוסכל כשאף אחד לא רואה עד כמה שבור אתה - הדמעות שלך הופכות למילים שננסכות על הדף בייאוש...