"האושר נמצא בדברים הקטנים" - הוואנשוטים שלי

זה אפילוג לדמויות מסדרה אחת שלי, ( 'כוח השינויי' 2) ואין כניסה להומופובים

חזרתי הבייתה עם ליאן, כשאני מזיעה כולה ממתח ופחד מה יגידו. "אני בטוחה שיהיה בסדר," ליאן אמרה לי בפעם המיליון בדרך הבייתה וניתקנו את ידינו כשהגענו לבית שלי.  לא הייתי בטוחה מה המשפחה שלי חושבת על הקהילה הגאה ולא רציתי לקחת סיכונים מיותרים. "אמא?" אמרתי בקול דק מפחד. אני רגשנית. היא מדהימה - שחזרה  -להיות - רגשנית עכשיו. וגרוע מכך, לא ידעתי מה היא תגיד על ליאן או על העובדה שאדל הוא חבר טוב שלי. אבל להפתעתי הרבה אמא רק זינקה עליי ואליי בחיבוק מלא דמעות של אושר והקלה וחיבקה אותי חיבוק דוב. חתול, סליחה. נאנקתי וליאן פערה את עיניה לידי ונרתעה לאחור כמה צעדים מהלם. "אמא," מחיתי וג'ין כריסטי התנתקה ממני אבל המשיכה להסתכל עליי באושר ולאחוז בכתפיי בשתי ידיה. "אמיליה," אמרה בקושי. "אני כל כך מצטערת. על הכל. מי זאת?" אמא הבחינה אז בלביאה שלי, שחייכה בתגובה בהיסוס. היססתי גם אני. "חברה שלי," אמרתי לבסוף. ליאן הנהנה במהירות בהסכמה והושיטה את ידה הימנית ללחיצה. אמא השיבה לה לחיצה להקלתי. "היא רגשנית?" אמא שאלה אותי להפתעתי הנוספת, כי חשבתי שהיא שונאת את הרגשנים. עקב כך הנהנתי באישור. "יפה," אמרה אמא והלכה. "טוב, תהנו לכן. אני חייבת לזוז לעבודה." הנהנתי בשנית ואמא חייכה חיוך קטן אחרון אליי והלכה בגוף שפוף כמו ממבוכה להתארגן. "אני רוצה להראות לך כל כך הרבה דברים" אמרתי בהתרגשות לליאן ברגע שאמא סגרה את הדלת בחדר השינה של ההורים שלי. גררתי בידי את ליאן לחצר הבית שלי ואמרתי: "פססט! פסטט!" קריאת החתולים שיבואו בלב דופק בבהלה. "מה את עושה?" ליאן שאלה אותי בחשש ונצמדה אליי, אוחזת חזק בזרועי השמאלית. "רגע," אמרתי במתח שוב. מה אם הוא לא יבוא? כמה מביך זה יהיה. אבל הוא בא ובריצה, חתול שחור שהכיר אות היטב מיום הפיכתי לחתולה בפעמים הראשונות הגיע למרפסת הבית שלי וילל יללה קצרה כדי להודיע על הגעתו, כמו שעשה תמיד. נשמתי בהקלה. "אני הולכת להפוך לחתולה," אמרתי לליאן, שלא תיבהל. היא קימטה את המצח. "כאן? זה לא מסוכן?" שאלה ועיניה הסתכלו על בתי השכנים שלי בחשש. הנדתי בראשי בחיוך. "הוא מכיר אותי כחתולה. וגם המשפחה שלי מכירה אותי כחתולה." אמרתי, אך כאן הפסקתי לדבר. לא רציתי להגיד שהם מכירים אותנו כזוג חתולים, לא עם ליאן בכל אופן. החתול השחור הסתכל עליי בציפייה בזמן שדיברתי כאילו מחכה גם הוא בקוצר רוח. ליאן קימטה את המצח עוד יותר מחוסר הבנה. "פשוט תראי," ביקשתי לדממה שנוצרה והפכתי כעת לחתולה שחורה בעצמי. ליאן נדרכה במקומה.

אך החתול השחור מיד התחכך בי בשמחה, הדרך של החתולים להביע שהם אוהבים אותך. אחת הדרכים, בכל אופן. גרגרנו באושר אחד לשנייה ועדכנתי אותו בכמה שיותר פרטים על ההרפתקה שעברתי והסברתי לו גם על ליאן וגם על כל שינויי הצורה. ההסבר לקח הרבה זמן, ובינתיים ליאן ישבה על ריצפת העץ ובהתה באופק במעורפל. ריחמתי עליה כשחשבתי שהיא מרגישה בודדה כאן בלעדיי והפכתי שוב לעצמי ושמתי לה יד על הכתף. "עכשיו הוא מעודכן ויודע עלינו הכל," הסברתי והתיישבתי לידה והחתול קיבל אוכל מאח שלי ולאחר שאכל בא והתיישב עליי ועצם את עיניו בהנאה על ברכיי כי ליטפתי אותו. "והוא שלנו." ליאן צחקה. "מגניב. אז תספרי למשפחה שלך על הרגשנים ועלינו?" שאלה והשעינה את ראשה על כתפי וליטפה את החתול השחור גם היא בהיסוס תחילה, אך אז הוא הגביר את גרגוריו והיא הפסיקה לחשוש מללטף אותו. "אני מעדיפה לחכות קצת," אמרתי בשקט. חשבתי על אמילי ושגיא. מה הם היו רוצים שנעשה? בטח שנספר. אך אז חשבתי על אדל, והעדפתי לחכות. בינתיים הסתכלנו באופק השלו ובלי פרפרי הענק או כרכרה קסומה, אך זה היה קסום לא פחות. משכתי את ליאן לנשיקה. וזה היה קסום יותר מכל דבר אחר שעברנו.