"האושר נמצא בדברים הקטנים" - הוואנשוטים שלי

עוד פאנפיק לבית האדס

ג'ייסון שמע קול חדש. לרגע נבהל שזאת מפלצת והוא הסתובב עם יד בכיס. לחרדתו ראה משהו גרוע יותר. ניקו בכה. "ניקו? מה קרה? פייפר, פרנק, חכו." אמר ופייפר נעצרה. הם היו בדרך לשערי המוות, ובדיוק נפרדו מחבריהם.  ניקו הסתובב עם הגב אליהם וג'ייסון מיהר וחיבק אותו. "זה בגללו, נכון?" הוא לחש. ניקו לא השיב, אבל לג'ייסון זה הספיק. הוא הידק את החיבוק וניקו המשיך לבכות. פרנק כחכח בגרון. "חייבים למהר. עוד כמה דקות ופרסי ואנבת' לא יצאו." "חכה רגע," ג'ייסון התחנן וחזר לניקו. הוא שלף טישו נקי והושיט לו. ניקו השתמש בו. "כמה זה שישים ועוד שישים?" פרנק אמר. "כי זה הזמן שיש לכם." ג'ייסון נשם בהקלה והודה בליבו על פרנק. הוא הנהן אליו ופרנק הנהן בכובד ראש ודיבר עם פייפר בינתיים. "ניקו," ג'ייסון אמר בעדינות והוא הניד בראשו. "אני לא יכול." מלמל. ג'ייסון שתק. הוא ידע שזאת הפעם הראשונה שניקו יראה את פרסי מאז קופידון. אבל הוא חייב לעשות משהו- כמה שניות עברו מאז שהיו מאה עשרים? בוודאי שישים. הוא חייב למהר. הוא שם לניקו יד על הכתף. "אתה יכול. אני איתך. והייזל גם תהיה איתך אחר כך." "אבל היא לא יודעת," מלמל ניקו והאדים. ג'ייסון חייך בעידוד. "אז אולי זה הזמן לספר?" אמר. ניקו הניד בראשו בכוח וטמן את פניו בידיו. הוא התחיל גם לרעוד. ג'ייסון בקושי לא נאנח. "שישים שניות," פרנק מלמל. ג'ייסון התבלבל. נשאר יותר זמן משחשב, אבל לא הרבה. "ניקו," הוא ביקש אחרי שנשם עמוק. "יהיה בסדר. אני אשמור עליך." ניקו הרים אליו את ראשו ונשם עמוק והנהן. ג'ייסון חייך והם הלכו לפרנק ופייפר, שהסתכלו עליהם בדאגה. "רוצה אמברוסיה?" פרנק שאל את ניקו. "אבל לא נפצעתי," הוא אמר ברעד. פרנק משך בכתפיו והוציא קובייה והושיט לניקו, שאכל במאמץ. נראה שזה עוזר לו וג'ייסון הסתכל עליו בדאגה, שהתרגל להרגיש כלפיו לאחרונה. "אפשר להמשיך?" פייפר שאלה במתח. "הקטה אמרה שהיא תגן עלינו, אבל אם נהיה ככה אני לא יודעת כמה זמן יש לנו איתה." ג'ייסון שלח מבט שואל לניקו, שהנהן ומחה עיניים. "כן," הוא אמר. פרנק הנהן והם חזרו ללכת כשג'ייסון תומך בניקו.

"אתה תראה שיהיה בסדר. אני איתך." הוא אמר שוב ושוב בלחישה. נראה שזה עוזר. ניקו הנהן בהיסוס. לבסוף הם הגיעו- ומצאו את פרסי ואנבת' מאחוריי הייזל, מעולפים, ליאו גם מאחוריי הייזל, מנסה להאכיל את פרסי ואנבת' אמברוסיה. ג'ייסון חייך לעצמו. הוא לא ידע עד אותו רגע כמה התגעגע לפרסי ואנבת'. ואז הסתכל בחשש לניקו. אם הוא מרגיש ככה...הוא ראה שניקו פער את העיניים. פייפר הושיטה יד לפגיון שלה ופרנק לקשת ולחיצים. 'פריאטור ז'אנג,' ג'ייסון חשב. הוא יצטרך להתרגל. מצד שני הוא שמח מאוד על זה- הוא חופשי עכשיו להיות במחנה החצויים. והוא חייך. "מצטערים שאיחרנו," אמר בחיוך עם חרב מונפת. "זה הטיפוס שצריך להרוג?" הייזל הסתכלה עליהם המומה ואז היא וליאו הנהנו. הם נלחמו.