"האושר נמצא בדברים הקטנים" - הוואנשוטים שלי

וואנשוט אפולו

מיקום: ברומא החדשה

ניקו היסס. "אני אוהב להתנשק עם וויל." הוא אמר בקול צרוד לריינה. חייכתי ואז צחקתי. "כמובן. הוא מי שאתה מאוהב בו, ניקו. וזה עושה לך הרגשה טובה, נכון?" שאלתי בחיבה וחבטתי בו במותן שמאל בעדינות. ניקו הסמיק. "כן. אני..חושב. נראה לי." הוא גמגם. ריינה צחקה, קמה וגרמה לו להתיישב עליה. ואז היא לקחה ביד של וויל וגרמה לו להתיישב לידם. חייכתי אליו. וויל היה זעוף. "אני שונא בנות." הוא נאנח. צחקתי. "אז איך במחנה יופיטר?" שאלתי במהירות כשריינה שלחה לי מבט נוזף וכעוס. העיניים של וויל אורו בזמן שניקו הסתכל עליו במתח.

"הוא מדהים. אני יכול להסתובב עם ניקו בחופשיות יד ביד ויש פה המון פארקים." וויל אמר בהתלהבות. "לא שאנחנו עושים את זה הרבה," ניקו מיהר להוסיף מיד אחר כך, כשהוא סמוק. "את..הללכת יד ביד בפארקים, זאת אומרת." ריינה החטיפה לבן האדס בחיבה. "איה!" מחה ניקו. ריינה חיבקה אותו בעדינות והוא רטן בתוכה באיטלקית. ליטפתי אותו בראשו בעדינות בזמן שוויל היה עסוק בלצחקק באושר בחוסר שליטה על הגב על הדשא. ככה לפחות הרגשתי כ א י ל ו שריינה היא בת הזוג שלי. "זה בסדר גם אם אתם עושים את זה הרבה, ניקו." ריינה הבטיחה לו ברוך. ניקו הסתכל עליה בחשש רב מלמטה ואז נשען עליה בעיניים עצומות בהיסוס גם כן. צווחתי. זכרתי שהיא ציידת. דיאנה הורגת על דברים כאלה אפילו בלי למצמץ. נבהלתי נורא. ואז צווחתי שוב.

כולם קפצו בבהלה, כולל הייזל שהגיעה עכשיו ועכשיו היא נעצרה בפתאומיות בגלל הצווחה שלי. "מה? מה? מי פלש למחנה יופיטר? פרנק, תישאר בצורת נחיל דבורים." היא פקדה. מצמצתי כמה פעמים בניסיון להתמקד באוויר. ואכן ראיתי לפחות דבורה אחת או שתי דבורים. נרתעתי. "איך ז ה עדיין עובד בכלל? עם כוח גדול צריך נקודת תורפה גדולה." דרשתי לדעת, כדי להסביר את התקף הפאניקה שלי, וכשהבנתי שדיאנה יודעת שניקו אוהב בנים ורציתי להתעלף מהקלה ומשמחה על כך, וככה הסוויתי את זה. "אני לא יודעת," הודתה הייזל והתיישבה לידינו כשריינה סימנה לה לשבת וחיבקה את אחיה הגדול, ששמח לראותה. ואז היא טפחה לוויל על הזרוע הימנית בהיסח הדעת וזה הסמיק בצורה חמודה ואז גיחך ונישק את הייזל על הלחי השמאלית שלה וחזר לשבת בבהייה באופק הרחוק.

"אבל חשבנו על זה הרבה גם מאז סוף המלחמה. הגענו למסקנה שזה אולי כמו שהכוח שלי לזמן אבנים עדיין עובד. שאני...שאני שוטפת אכשהו את עול הקללה מעל פרנק." "כן." פרנק חייך אליי. קפצתי בבהלה, מה שגרם לוויל שוב לצחקק בחוסר שליטה ולפרנק להצטרף אליו. הקשר בין וויל לפרנק נראה לי הזויי - מישהו שבאמת הבן שלי ליד מישהו שחלם פעם להיות הבן שלי ועכשיו רק סתם מעריץ אותי. מיהרתי להתאושש ולנשום כמה נשימות עמוקות.

"היי, פרנק. כן. כמו שעמדתי להסביר - " התחלתי להגיד, אבל אז גם ריינה הצטרפה לצחקוקים. "אהמ!" צעקתי. זה לא עבד. הציידת החדשה כבר נטשה את ניקו (שעבר לשבת בין וויל להייזל) ורק המשיכה לצחקק. וויתרתי. "אין שום מלחמה בפתח. אלות הגורל עדיין מתאוששות." אמרתי בחוסר סבלנות הולכת ומתגברת. פרנק חייך אליי חיוך רחב בזמן שעזר לוויל לקום והם נשמו כמה נשימות עמוקות. "כואבת לי הבטן." וויל מלמל. ואז הוא שוב צחקק קצת. נגעתי בבטנו והוא חייך אליי במבוכה. "על לא דבר." אמרתי. ריינה גיחכה. גברת אולירי הגיעה וליקקה את ניקו בפניו.