"האושר נמצא בדברים הקטנים" - הוואנשוטים שלי

פאנפיק לדם האולימפוס (כי מי מחשיב את גורלו של אפולו???!)

הערת הכותבת:

אולי בעתיד זה יהפוך לפאנפיק שלם. קחו את זה בחשבון מבחינת ספויילרים וכל זה.

אנבת' ופרסי התיישבו בחשש והחליפו מבטים שעודדו אחד את השנייה. היה זה היום הראשון שלהם באוניברסיטה ברומא החדשה, והשנה הראשונה שלהם זה המון זמן(בלשון המעטה) בלי נבואות או מסעות חיפושים מטורפים. אז כן, הם די חששו. הם החזירו את המבט ללוח כחצויי אחד כשהמורה הגיע וכחכח בגרון כשהניח את היומן וכל הדברים שלו על השולחן ועל הכיסא. "שלום לכם. אני מר ברנס ג'ייסון." אנבת' הבליעה חיוך. -..."אני אלמד אותכם...כל מיני דברים. אבל נתחיל מסבב שמות. מי אתה?" מר ג'ייסון פנה אל מי שישב מולו בחיוך וזה ענה לו. "אנבת' ציי'ס," היא אמרה כשהוא הגיע אליה והוא הנהן. "פרסי ג'קסון," הוא אמר לידה. ברנס הנהן ועבר הלאה. כמה נחמד כשלא מכירים אותך, חשבה אנבת' לעצמה. השיעור התחיל- היה מותר להם לכתוב ביוונית עתיקה או בלטינית, כל אחד מה שהיה לו נוח. פרסי ואנבת' כתבו, ולאנבת' היה מוזר לראות את פרסי לא מבקש ממנה 'תרגום'. טוב, תמיד יש פעם ראשונה. השיעור נגמר והם הוציאו אוכל. תלמידה ניגשה אליהם בחיוך מהוסס. "היי. אני אנג'לינה, בת בכחוס. מי אתם?" שאלה. אנבת' הסתכלה עליה בעודה אוכלת בסקרנות. בכחוס...כלומר, מר ד'. היא הבליעה צחקוק והמשיכה לסקור אותה. השיער שלה היה חום חלק והיה לה עור לבן. היא החזיקה תיק צד קטן ביד ימין והיה לה צמיד זהב מזוייף. "אנבת'. זה החבר שלי, פרסי." היא ענתה כעבור רגע. אנג'לינה הנהנה, אבל אם אנבת' לא הזתה, היא נראתה מאוכזבת אחרי המילה 'חבר.' היא החמיצה פנים כשאנג'ילינה הלכה. אם עוד מישהו, או מישהי, יתאהב בחבר שלה...אנבת' לא יודעת מה היא תעשה. הם יצאו להפסקה והשקיפו על הנוף של רומא החדשה. "ואוו," אמר פרסי ואנבת' הנהנה.

"סוף סוף אנחנו עושים את זה." הוא הוסיף וחייך. אנבת' נאלצה להודות שהיא מסכימה איתו. האדריכלות ברומא החדשה באמת הייתה מדהימה- וזה מה שהיא למדה עכשיו לשמחתה. היא תוכל לחקור אותה המון זמן. והדבר הכי חשוב, הם היו מוגנים כאן. אחרי טרטרוס, אפילו רומא התחילה להתחבב על אנבת'. היא כבר לא כעסה עליהם על שלקחו ממנה את פרסי- וגם היא גילתה שזה לא היה ממש הם, אלא הרה...או יונו, מי שהיא לא תהיה. "לגמרי," היא אישרה והם שילבו ידיים ונשענו אחד על השנייה.